ע"א 7139/99

תקציר

התביעה בבית המשפט עוסקת במחלוקת של משפחת ארד על זכויות קניין הקשורות לחווה 107 במושב בית זית, בבעלות ובניהולן של ישויות ממשלתיות וישראליות. ההורים, חדוה ומאיר ארד, סיכמו עם בנם אליעזר ואשתו לבנות בית בשטחם. הצעה זו אושרה לראשונה על ידי גורמים קואופרטיבים מקומיים בשנת 1989, אם כי העברת קרקעות ובנייה דרשו הסכמה של גופים מיישבים שונים. בשנת 1996, בעיצומם של קשיים עסקיים, חתמו ההורים על "הסכם מתנה" המעניק את המגורים לבנם ולבת זוגו. עם זאת, ללא קבלת הסכמה רשמית, נטען כי הסכם זה בטל. כאשר האב הגיע לחדלות פירעון ובוצע עיקול עיזבון, טען הבן לזכויות בבית המגורים, מה שהוביל לצו מניעה של בית המשפט נגד עיקול. בית המשפט המחוזי צידד חלקית בבן, והכיר בזכותו הבלתי חוזרת להתגורר בשל השקעה משמעותית והבנה היסטורית, למרות הצורך הפורמלי בהסכמה רשמית. בערעור נדרשה בדיקה מפורטת נוספת האם הגופים המיישבים המקוריים הסכימו כראוי להעברת הזכויות. דעת הרוב אישרה את זכויותיו של הבן מכוח דוקטרינת ההשתקה, ומנעה ביטול בלתי צודק של רשות מגורים שניתנה בעבר, כנגד תביעות של נושה ללא התנגדות מפורשת להסדר מצד הגופים המיישבים. בסופו של דבר נדחה הערעור, שאישר את המשך זכויות המגורים של הבן ובת זוגו.