פש"ר 1226/01

תקציר

מדובר בחברה שהייתה חייבת כספים לבנק, שפתח בהליכי הוצאה לפועל ומינה כונס נכסים למימוש נכסים משועבדים. בין החברה לבין כונס הנכסים התגלע סכסוך, שהסתיים בהחלטת בית המשפט כי על הכונס לשלם לחברה סכום כסף. אלא שבמקום לשלם לחברה ישירות, כונס הנכסים, ששימש כ"זרועו הארוכה" של הבנק, הפקיד את הכספים לחשבון החברה, בידיעה שהבנק יקזז את הסכום כנגד חוב החברה כלפיו. על פעולה זו הוגש ערעור כהפרה של צו עיכוב ההליכים וחובת האמון והזהירות המוטלת על כונס הנכסים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת החברה, והורה לבנק להשיב את הסכום המדובר לקופת הפירוק ולכסות את הוצאות המפרק ושכר טרחת עורך דין. כונס הנכסים חויב גם בהוצאות המפרק. בית המשפט הדגיש כי צו הקפאת ההליכים הוא מוחלט ומונע כל פעולת נושה שלא נשללה במפורש. עוד הודגש כי על נושאי המשרה בבית המשפט לפעול ללא משוא פנים ובזהירות מוגברת, במיוחד כאשר קיים ניגוד עניינים. פעולות הכונס והבנק היו בלתי חוקיות, שכן הן סיכלו את צו בית המשפט והתעלמו מהוראות החברה.