ת"א 38619-07-18

תקציר

הסכסוך התעורר סביב הסכם שנחתם ביום 16.1.2011 בין התובעים, בעלי שלוש חלקות משנה בבית משותף בתל אביב, לבין הנתבעים, שהיו בעלי חלקת משנה שכנה. הנתבעים תכננו לבצע עבודות בנייה, לרבות הוספת שתי קומות לשלוש יחידות דיור, אשר יפלשו לרכושם של התובעים. התובעים התנגדו תחילה לתוכניות הנתבעים אך בהמשך הגיעו עימם להסכמה, ומשכו את התנגדותם בתמורה להבטחת הנתבעים לבנות עבור התובעים שתי יחידות דיור בקומת הקרקע. הנתבעים נדרשו גם לקבל היתר בניה לבנייה זו, דבר שלא עשו במסגרת הזמן המוסכמת של שלוש שנים, ואף לא בנו את היחידות עבור התובעים. הנתבעים טענו כי ההסכם היה מותנה וכי התובעים פעלו בחוסר תום לב וסיכלו את תנאי ההשעיה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעים, וציין כי לנתבעים היה די זמן להגיש בקשה להיתר בניה, אך לא עשו כן. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת הנתבעים לחוסר תום לב מצד התובעים וקבע כי ההסכם אינו מותנה, שכן חובת הנתבעים לקבל היתר בניה היא מוחלטת. חוות דעת מומחה תמכה בטענות התובעים. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובעים סך של 2,280,000 ₪, צמוד למדד וכולל ריבית מיום 16.1.2011 ועד למועד התשלום בפועל, המתחלקים ל-1,350,000 ₪ עבור הדירה הצפונית ו-930,000 ₪ עבור הדירה הדרומית. בנוסף, חויבו הנתבעים בהוצאות התובעים, לרבות אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך של 100,000 ₪.