ה"פ 58697-12-20

תקציר

פסק הדין הנדון דוחה את בקשת המבקש לסעד זמני על יסוד הנימוקים שהוצגו. המבקשת ביקשה סעד הצהרתי ביחס להסכם הפשרה שקיבל תוקף בפסק בוררות. הם ביקשו מבית המשפט להורות למשיבה לקיים את התחייבויותיה הנובעות ממחלוקת על העברות מניות ותשלומים. עם זאת, בית המשפט מצא כי צו המניעה הזמני שביקשה המבקשת אינו מתיישב עם הסעדים הסופיים המבוקשים בתביעה. בחלק מהסעדים הזמניים היו מעורבים צדדים שלישיים, כגון בעל הנכס, שהיו להם אינטרסים משלהם ולא היו צד להסכם הפשרה. עוד ציין בית המשפט כי חששותיה של המבקשת בדבר ערבויות לחובות החברה היו צריכים להניע את החיפוש אחר שוכר וערב חלופיים. הסכם הפשרה, בהיותו הסכם אישי בין המבקשת למשיב, משמעותו הייתה שניתן לאכוף התחייבויות כספיות באופן אישי, ולפיכך טענות המבקש לצו מניעה זמני בנוגע לפעילות החברה אינן משכנעות. זאת ועוד, בית המשפט סבר כי פסק דין הצהרתי בעניין העברת המניות אינו מהווה עילה מספקת להיעתר לבקשת המבקש לסעד זמני. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, ונפסקו הוצאות בהתאם לתוצאות התביעות. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ביום 1.3.2022.