ע"א 4845/19

תקציר

המבקשים נתבעו על ידי המשיב בגין הלוואה שלא נפרעה בסך 4,190,367 ₪, ובית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הורה למבקשים לשלם למשיב 2,400,000 ₪. המבקשים ערערו על ההחלטה וביקשו עיכוב ביצוע פסק הדין עד לשמיעת הערעור, אך הבקשה נדחתה. בית המשפט קבע כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להראות כי ההלוואה והריבית הוחזרו. כמו כן, בית המשפט מצא כי שיעור הריבית הנקוב בהסכם ההלוואה אינו מפר את חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. המבקשים טענו כי יש להותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה משום שלערעורם סיכויי הצלחה טובים, וביצוע פסק הדין יגרום נזק בלתי הפיך לעסקיהם ולשמם הטוב. עם זאת, השופט קבע כי המבקשים לא סיפקו הצדקה מספקת לסטות מהכלל לפיו אין להותיר על כנו פסקי דין כספיים, מה גם שהמבקשים לא הוכיחו שייגרם להם נזק בלתי הפיך וערעורם נתקל במשוכות משמעותיות בשל ממצאיו העובדתיים והמהימנים של בית המשפט המחוזי. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם את סכום פסק הדין לאלתר.