עמ"נ 6262-10-25

תקציר

בסדר, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של פסק דין עמ"נ 6262-10-25 מקון ט-9274525 (עציר) נ' רשות האוכלוסין וההגירה - משרד הפנים** **מבוא** פסק דין זה עוסק בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, על החלטת בית הדין לביקורת משמורת אשר אישרה צו משמורת שהוצא נגד המערערת, אזרחית אתיופיה, אשר נכנסה לישראל שלא כחוק. הדיון מתמקד בשאלת הצדקת המשמורת, קיומו של אופק הרחקה, וטענות לאפליה. **העובדות הרלוונטיות** המערערת, אזרחית אתיופיה, נכנסה לישראל ביום 19.9.2025 שלא כחוק, דרך הגבול עם ירדן, ללא מעבר בביקורת הגבולות. היא נתפסה על ידי כוחות צה"ל והועברה לרשות רשות האוכלוסין וההגירה (המשיבה). קודם לכן, בשנת 2023, בקשתה לקבלת אשרת כניסה לישראל סורבה מחשש להשתקעות. בשימוע שנערך לה, הסבירה המערערת כי נכנסה לישראל בשל קשיים כלכליים באתיופיה וחוסר שביעות רצון מתנאי העבודה בירדן, והביעה רצון להישאר בישראל. היא שללה קיום איום או בריחה מפני גורם כלשהו. **טענות המערערת** 1. **היעדר אופק הרחקה בשל צו ביניים של בית המשפט העליון:** המערערת טוענת כי לגביה, כאזרחית אתיופיה ממוצא טיגרי, קיים צו ביניים של בית המשפט העליון (עע"מ 5041/24) המונע הרחקת אזרחי אתיופיה השוהים בישראל שלא כדין, וזאת עד למרץ 2026. לטענתה, צו זה חל גם עליה, למרות שנכנסה לישראל לאחר מתן הצו. מכיוון שתכלית המשמורת היא הבטחת הרחקה, והרחקתה נמנעת, אין בסיס חוקי להמשך החזקתה במשמורת, ויש לשחררה כפי שנקבע בפסיקה (עע"מ 8101/15, פרשת צגטה). 2. **טענת אפליה:** המערערת טוענת כי היא מופלית לרעה לעומת שתי אזרחיות אתיופיות נוספות, אשר גם הן נכנסו לישראל שלא כדין, נעצרו והושמו במשמורת, אך שוחררו ללא תנאים לאחר שהגישו בקשת מקלט. **טענות המשיבה** 1. **פרשנות צו הביניים:** המשיבה חולקת על פרשנות המערערת לצו הביניים. לטענתה, הצו חל רק על אזרחי אתיופיה שכבר שהו בישראל במועד מתן הצו, ואין הוא חל על נכנסים חדשים. קבלת פרשנות המערערת, לשיטתה, תעודד הפרת ריבונותה של ישראל. 2. **דחיית טענת האפליה:** המשיבה טוענת כי המקרים אליהם מפנה המערערת אינם זהים. היא מסבירה כי אזרחיות אלו נכנסו לישראל לפני מתן צו הביניים, שהו בישראל זמן רב יותר לפני מעצרן, ובעוד שהמערערת נתפסה "בעיצומה" של הכניסה, הן נתפסו לאחר זמן. לכן, לשיטתה, אין מדובר ביחס שונה לדומים. 3. **אפשרויות הרחקה עתידיות:** המשיבה מציינת כי טרם חלפו 60 הימים הקבועים בחוק, ובמהלך תקופה זו תיבחן אפשרות הרחקתה של המערערת למדינה שלישית. כמו כן, ניתן להגיש בקשת הבהרה לבית המשפט העליון בנוגע לצו הביניים, או להקדים את הדיון בנושא, מה שעשוי לאפשר את הרחקתה. **החוק הרלוונטי** סעיף 13ו לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, קובע את התנאים לשחרור שוהה בלתי חוקי בערובה, ובכללם: * השתכנעות הממונה שהשהייה הבלתי חוקית יסודה בטעות או תקלה בתום לב, וכי יצא מן הארץ במועד. * השתכנעות הממונה כי יצא מן הארץ בעצמו במועד שנקבע לו. * קיום טעמים הומניטריים מיוחדים (גיל, מצב בריאותי, קטין ללא השגחה). * החזקה במשמורת למעלה מ-60 ימים רצופים. במקביל, הסעיף קובע כי לא ישוחרר שוהה בלתי חוקי אם הרחקתו נמנעת או מתעכבת בשל חוסר שיתוף פעולה מצדו, או אם שחרורו מסכן את ביטחון המדינה, שלום הציבור או בריאות הציבור (אלא אם כן מתקיימים תנאים הומניטריים מיוחדים). **ניתוח בית המשפט** 1. **היעדר שיתוף פעולה ורצון להשתקעות:** בית המשפט קובע כי אין חולק שהמערערת נכנסה לישראל שלא כחוק, בידיעה ברורה, לאחר שבקשתה אשרת כניסה נדחתה. כמו כן, היא הביעה רצון להשתקע בישראל לצורכי עבודה, מבלי להעלות טענות על רדיפה או סיכון, ומבלי להביע רצון לעזוב את ישראל. כל אלו, לשיטת בית המשפט, מלמדים על חוסר שיתוף פעולה אפשרי עם ההרחקה. 2. **אופק הרחקה:** בית המשפט אינו שולל באופן מוחלט את האפשרות לקיומו של אופק הרחקה. הוא מציין כי גם אם פרשנות המשיבה לצו הביניים מוקשה, קיימת אפשרות להרחקה למדינה אחרת, וכי יש לאפשר למשיבה למצות את תקופת 60 הימים לבחינת אפשרות זו. מוזכרת פסיקה (בר"מ 7552/23) המאפשרת למדינה למצות את פרק הזמן לבחינת אפשרויות הרחקה, גם כאשר קיימת מניעה כללית להרחקה למדינה מסוימת. בית המשפט מדגיש כי על המשיבה להציג בחינה קונקרטית של אפשרות ההרחקה. 3. **בחינת בקשת מקלט:** מוזכר כי המערערת הגישה בקשת מקלט, וראיון במסגרת בדיקה ראשונית שלה עשוי להשפיע על שאלת המשמורת. 4. **טענת האפליה:** בית המשפט מקבל את עמדת המשיבה כי אין להשוות את מצבה של המערערת למקרים האחרים, מכיוון שאין "דמיון" מלא בין המקרים, במיוחד לאור פרשנות המשיבה לצו הביניים. 5. **סיום תקופת 60 הימים:** בית המשפט מציין כי טרם חלפו 60 הימים הקבועים בחוק, וכי סמוכים אנו למועד דיון הביקורת הבא, בו ייתכנו נתונים נוספים. **החלטה** לאור כל האמור, ובהינתן שלא חלפו 60 הימים, בית המשפט מצא כי אין מקום בשלב זה להתערב בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת, ויש להותיר את המערערת במשמורת. הערעור נדחה. **עקרונות משפטיים וחידושים** * **תכלית המשמורת:** פסק הדין חוזר ומדגיש את העיקרון הפסיקתי (פרשת צגטה) לפיו המשמורת אינה עונשית, אלא נועדה להבטיח את הרחקתו של השוהה הבלתי חוקי מישראל. אם לא קיים אופק הרחקה, יש לשחררו. * **פרשנות צווי בית המשפט העליון:** פסק הדין ממחיש את הקושי בפרשנות צווי ביניים של בית המשפט העליון, ובפרט כאשר הם עוסקים בהשלכות על נכנסים חדשים לאחר מתן הצו. התנגשות בין פרשנות המערערת לפרשנות המשיבה מחייבת בירור או הבהרה. * **הגנה מפני אפליה:** הטענה לאפליה מעלה את הצורך בהשוואה בין מקרים דומים. בית המשפט מקבל את טענת המשיבה בדבר הבדלים רלוונטיים המצדיקים יחס שונה. * **תקופת 60 הימים כאיזון:** החוק מציב את תקופת 60 הימים כרף זמן קריטי, שלאחריו נטל ההצדקה להותרת השוהה הבלתי חוקי במשמורת עולה משמעותית. עם זאת, פסק הדין מאפשר למדינה למצות את התקופה לבחינת חלופות הרחקה, גם אם קיים קושי ראשוני. * **חשיבות בחינת חלופות:** בית המשפט מדגיש כי על המשיבה להציג בחינה קונקרטית של אפשרויות הרחקה, ולא רק אמירה כללית. * **השפעת בקשת מקלט:** פסק הדין מרמז כי הגשת בקשת מקלט והליכים הקשורים בה עשויים להשפיע על שאלת המשמורת, מה שמצביע על חשיבותו של ההליך המנהלי-הומניטרי במקביל להליכי ההגירה. * **הבחנה בין נכנסים חדשים לוותיקים:** פסיקת בית המשפט, ובפרט נימוקי המשיבה שהתקבלו, יוצרת הבחנה משפטית בין מי שנכנס לישראל לפני מתן צו ביניים לבין מי שנכנס לאחריו, הן לעניין תחולת הצו והן לעניין נימוקי ההחזקה במשמורת. **סיכום** פסק הדין דוחה את הערעור ומאשר את החזקת המערערת במשמורת, תוך שהוא מאזן בין הצורך להבטיח את אכיפת חוקי הכניסה והשהייה לבין זכויותיה של המערערת, בדגש על סוגיית אופק ההרחקה. הוא מדגיש את חשיבותה של תקופת 60 הימים לבחינת חלופות, אך גם את הצורך של הרשות להוכיח את המאמצים למיצוי אפשרויות אלו. כמו כן, הוא אינו מקבל את טענת האפליה, בהתבסס על הבדלים בין המקרים.