ת"א 11198/07

תקציר

בפסק דין זה, בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט רם וינוגרד) דן בתביעה בנזיקין שהוגשה על ידי התובע, מר רזק עג'לוני, נגד הנתבעות, י' את א' ברמן בע"מ (המעסיקה) ומגדל חברה לביטוח בע"מ (המבטחת). התביעה עוסקת בנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה ביום 25.12.2000. **עובדות הרקע:** התובע, יליד 1968, נפגע במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1 לאחר שהחליק על רצפה רטובה בעת שמשך עגלה עמוסה בארגזי בצק ממקרר המאפייה. הצדדים היו חלוקים הן בשאלת האחריות של הנתבעת לנזקים, והן בשיעור הנכות והפיצויים. **התפתחות הליכים:** לאחר שמיעת הראיות, הצדדים ביקשו לנהל משא ומתן לפשרה, שלא צלח. בית המשפט הורה על הגשת סיכומים, אך התובע לא הגיש את סיכומיו במועד, מה שהוביל במקור לפסק דין הדוחה את התביעה. התובע הגיש בקשה לביטול פסק הדין, ובהסכמת הנתבעות, פסק הדין בוטל והתביעה נדונה לגופה. **ניתוח משפטי:** **1. אחריות הנתבעת:** * **הודאת הנתבעת:** הנתבעות, בסיכומיהן, הודו כי התובע "אכן נפגע בתאונת עבודה בעת שהחליק על הרצפה, ושנפגע ברגלו", כאשר "דחף עגלה על רצפה רטובה, החליק ורגלו נתקעה מתחת לעגלה". הודאה זו, המבוססת על דיווח שנעשה בסמוך להגשת התביעה, היוותה בסיס להכרעה בסוגיית האחריות. * **חובת המעביד לנקוט באמצעי זהירות:** בית המשפט קבע כי רצפה רטובה במקום עבודה מהווה "סיכון בלתי רגיל". מכאן, עבר נטל ההוכחה אל הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה, ובפרט להוכיח כי מצב זה היה "המצב הרגיל והראוי" בזמן העבודה. * **סטנדרט התנהגות סביר:** בית המשפט הדגיש את החובה המוגברת של מעביד לשמור על בטיחות עובדיו. הפסיקה מחייבת את המעביד לנקוט "כל האמצעים הסבירים" להבטחת סביבת עבודה בטוחה, כולל הנהגת שיטות עבודה נאותות ופיקוח על ביצוען. עבודה על גבי רצפה רטובה באופן תדיר אינה עומדת בסטנדרט ההתנהגות הסביר המצופה ממעביד. * **העדר ראיות מטעם הנתבעת:** הנתבעת לא הציגה כל ראיה להסבר נסיבות הרטיבות של הרצפה, לא הוכיחה שניקתה אותה בסמוך לאירוע, וגם התובע לא נשאל על מודעותו למצב. * **מהימנות התובע:** בית המשפט העיר כי אלמלא הודאת הנתבעת, לא ניתן היה לקבל את התביעה, שכן מהימנותו של התובע נתגלתה כנמוכה מאוד. התנהלותו בפני מומחים והעדויות שמסר הצביעו לכאורה על ניסיון להונות. עם זאת, הודאת הנתבעת בנוגע לנסיבות ההחלקה יצרה עילה לאחריותה, שכן לא הוכח כי לא התרשלה. * **אשם תורם:** בית המשפט קבע כי אין לזקוף לחובת התובע אשם תורם. זאת, מכיוון שלא נחקר על נסיבות ההחלקה ולא הוצגו פרטים נוספים מעבר לאמירה כי משך את העגלה לאחור והחליק. בית המשפט הדגיש כי זקיפת אשם תורם לעובד שנפגע במהלך עבודתו היא בגדר חריג, ודורשת מהמעביד להקים תשתית עובדתית מתאימה, כגון הוכחה שהעובד הפעיל שיקול דעת עצמאי או פעל בדרך מסוכנת. **2. הנזק:** * **הבחנה בין נכות רפואית, תפקודית ופגיעה בכושר השתכרות:** בית המשפט התייחס להבחנה בין אלה, כפי שמופיעה בפסיקה. * **חוות דעת מומחים:** * **מומחה מטעם התובע:** קבע נכות של 20% בגין פגיעה בקרסול שמאל (למרות הגבלה קלה בלבד בתנועה) ונכות של 10% בגין הגבלה קלה-בינונית בעמוד השדרה. * **מומחה מטעם הנתבעת:** תיאר התנהגות יוצאת דופן של התובע במהלך הבדיקה, מצא טווח תנועה מלא בקרסול, והעריך נכות של 2.5% בלבד. * **מומחה מטעם בית המשפט:** תיאר אף הוא התנהגות "קיפאון מוחלט" של התובע במהלך הבדיקה. המומחה ציין ממצא של "אקסוסטוזיס" (בלט גרמי) שאינו קשור לתאונה, אך ייתכן שהתאונה החמירה את מצבו. הוא ציין כי תלונה על כאבי גב תחתון הופיעה רק כשלוש וחצי שנים לאחר התאונה, וקבע כי "גם אם אכן קיימת רדיקולופטיה כזו, היא איננה תולדה של התאונה הנדונה". * **קביעת הנכות:** * **גירוי עצבי (רדיקולופטיה):** בית המשפט דחה את קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט בשאלת ההבהרה, לפיה ייתכן שהתאונה היא גורם לפגיעה עצבית, וקבע כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה לכך. זאת, לאור היעדר תלונות על כאבי גב במשך כשלוש וחצי שנים לאחר התאונה, למרות פניות רבות לטיפולים רפואיים. * **נכות סופית:** נקבעה לתובע נכות בשיעור 5% בשל הפגיעה בקרסול כתוצאה מהתאונה. * **נכות זמנית והפסדי השתכרות:** * **הפרכת טענות התובע:** בית המשפט דחה את טענת התובע להפסדי השתכרות מלאים למשך תקופה ממושכת. הראיות הצביעו על חזרה לעבודה לאחר פחות מחודש. * **העדר ראיות:** התובע לא הציג ראיות בנוגע להפסדי שכר בפועל, ולא היה כל בסיס לקביעת נכות זמנית. נקבע כי לא נגרמו לתובע הפסדי שכר בתקופת אי-הכושר. * **פיצוי בגין פגיעה עתידית בכושר השתכרות:** על אף שיעור הנכות המזערי, ובהתחשב בשנות התעסוקה שנותרו לתובע, העובדה שהוא צפוי למצוא עבודה בעלת רכיב פיזי, ועל רקע התרשמות כי האמת לא הייתה נר לרגליו בענייניו, פסק בית המשפט סכום של 30,000 ₪ בגין האפשרות לפגיעה עתידית בכושר השתכרותו. * **נזק לא ממוני:** נפסק לתובע סכום של 35,000 ₪. * **הוצאות רפואיות ועזרה:** התובע אינו זכאי לפיצוי עבור טיפולים רפואיים, שכן מדובר בתאונת עבודה המכוסה על ידי המוסד לביטוח לאומי. גם עזרה בעבר, גם אם מעבר לחובה המוסרית, לא הוכחה כנדרשת. **3. סיכום וסכום פסק הדין:** * **סכום הפיצוי הכולל:** 65,000 ₪ (30,000 ₪ בגין פגיעה עתידית בכושר השתכרות + 35,000 ₪ בגין נזק לא ממוני). * **ניכוי תגמולי המל"ל:** מסכום זה נוכה מענק הנכות ששולם לתובע על ידי המל"ל (23,170 ₪, ששוערך להיום ל-37,263 ₪). * **היתרה לתשלום:** 27,737 ₪. * **הוצאות ושכר טרחה:** ליתרה זו נוספו שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% והוצאות המשפט. * **מועד תשלום:** עד ליום 22.5.12, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית. **חידושים משפטיים:** * **פרשנות דיווח ראשוני למבטחת:** בית המשפט הסתמך על דיווח שנעשה על ידי הנתבעת למבטחתה בסמוך להגשת התביעה, וקיבל אותו כהודאה עובדתית משמעותית שהובילה לקביעת אחריות. * **התמודדות עם חוסר מהימנות של תובע:** אף על פי שבית המשפט קבע כי מהימנותו של התובע נמוכה מאוד, הוא לא פסל את התביעה כליל, אלא עבר לבחינת שאלת האחריות בהתבסס על הודאת הנתבעת. הדבר מדגיש את החשיבות של בחינת כלל הראיות, כולל הודאות הצדדים, ולא רק את עדותו של התובע. * **סטנדרט התנהגות סביר במקום עבודה:** בית המשפט יישם את הפסיקה הקיימת בעניין חובות המעביד לשמירה על בטיחות העובדים, והדגיש כי עבודה על רצפה רטובה באופן קבוע אינה עומדת בסטנדרט סביר. * **הפרדה בין נכות רפואית, תפקודית ופגיעה בכושר השתכרות:** בית המשפט הראה כיצד הוא מבחין בין סוגי הנזקים הללו, וכיצד נכות רפואית מינימלית יכולה להוביל לפיצוי בגין פגיעה אפשרית בכושר השתכרות עתידי. * **דחיית תביעה להפסדי שכר בשל העדר ראיות והתנהלות התובע:** בית המשפט דחה את טענות התובע להפסדי שכר, הן בעבר והן בעתיד, תוך התייחסות להעדר ראיות משכנעות והתנהלותו של התובע, שפגעה באמינותו. * **הנמקת ההחלטה בנוגע לסיבתיות בין התאונה לפגיעה גבית:** בית המשפט ניתח באופן מעמיק את הקשר הסיבתי בין התאונה לפגיעה גבית, תוך התבססות על תיעוד רפואי וזמני הופעת תלונות, וקבע שלא הוכח קשר זה מעבר לספק סביר. לסיכום, פסק הדין מדגים את האיזון בין אחריותו של מעביד כלפי עובדו, חובתו של עובד לנהוג בזהירות, והצורך של בית המשפט לבחון את מכלול הראיות, לרבות הודאות, העדרן, והתנהלות הצדדים, על מנת להגיע להכרעה צודקת.