ת"א 60798-11-20

תקציר

התובע, שוטר במקצועו, תבע את הנתבע בגין לשון הרע לאחר שהאחרון פרסם סדרת פוסטים אודותיו בפייסבוק. הנתבעת לא הכחישה את פרסום הפרסומים, אך טענה כי הם אינם מהווים לשון הרע ומוגנים תחת מספר הוראות דין, לרבות "אמת הפרסום", "תום לב" ו"מעשים של מה בכך". השופט פסק לטובת התובע והורה לנתבע לשלם פיצוי בסך 25,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 11,700 ₪, בתוך 30 יום. להלן נימוקי פסק הדין: ראשית, השופט מצא כי הימנעותו של התובע מלחשוף חלק מהפוסטים והאירועים בכתב תביעתו אינה מהווה הסתרה זדונית או עדות שקר. הפוסטים והאירועים נחשפו בשלב מוקדם של ההליך ולא הצדיקו את דחיית התביעה. שנית, אירוע המעצר בשנת 2012, שהוזכר על ידי הנתבעת, היה אירוע אקראי בו התובע מילא תפקיד מזערי, וסייע לשוטר אחר לאזוק את הנאשם. עוד קבע השופט כי הגעתו של התובע לבית הנתבעת בשנת 2017 הייתה אירוע אקראי הקשור לסכסוך משפחתי וחלק מתפקידיה הרשמיים של התובעת. שלישית, פרסומי הנתבע היוו לשון הרע מובהקת, שכן הם ייחסו לתובע התנהגות עבריינית ומרמה והשפילו אותו בעיני הקוראים. הם גם היו מוגזמים ובלתי סבירים, במיוחד כאשר נבחנו על רקע הפוסט המקורי, שגם הוא השמיץ את התובע. רביעית, הפרסומים לא היו מוגנים תחת ההוראות שהפעילה הנתבעת. הם לא היוו דיווח נכון והוגן על הליכים משפטיים, וגם הנתבע לא הוכיח את אמיתותם. השופט דחה גם את הטענות המבוססות על תום לב ועל הרעיון של מעשים טריוויאליים. לבסוף, השופט קבע את גובה הפיצוי, בהתחשב בגורמים כגון אופי הפגיעה, מעמד הצדדים וחומרת הפגיעה. הפרסומים היו לשון הרע, אך השופט לא מצא נזק משמעותי לטווח ארוך, וכוונת הנתבע הייתה יותר לפרוק תסכול מאשר לפגוע בתובע.