ת"א 41562-06-18

תקציר

התובעת, בעלת דירה בבית משותף בקומה התחתונה, תבעה את שכניה בקומה העליונה על נזקים שנגרמו לכאורה כתוצאה מעבודות הבנייה שלהם ועל הפרת התחייבויות על פי הסכם הבנה הדדית. עם זאת, השופט מצא בעיות רבות עם טענות התובע. התביעה הוגשה שנים לאחר מעשה, עדותה של התובעת לא הייתה עקבית ולא נתמכה בראיות, וטענותיה היו מוגזמות. כמו כן נגרם לנתבעים נזק ראייתי בשל השיהוי העצום בהגשה. טענות ספציפיות בנוגע לליקויי בנייה, נזקי רכוש וחניה מופחתת לא הוכחו או הופרכו על ידי ראיות אחרות. גם טענותיה של התובעת בדבר עוגמת נפש במהלך הבנייה ופגיעה במערכת הביוב שלה נדחו מחוסר ראיות. זאת ועוד, טענות התובעת כי הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שלא התקינו דוד שמש ושער כניסה לא נתמכת. למרות שהטענות הוכחו, התובע לא הוכיח כל נזק. עוד טענה התובעת כי מעשי הנתבעים הפחיתו משמעותית מערך דירתה. אולם, מאחר שהתשתית העובדתית לטענות אלה לא הוכחה, דחתה השופטת גם טענות אלה. השופט קיבל את ראיות הנתבעים כי עבודות הבנייה עמדו בהיתרי הבנייה, בניגוד לחוות דעתו של שמאי התובע. בסיכומו של דבר, השופט לא מצא סיבה לפסוק לתובעת פיצוי כלשהו ותחת זאת הורה לה לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 74,540 ₪. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים, ולתובע זכות ערעור כדין.