ב"ל 3030/98

תקציר

התובע, אזרח ישראלי שעבר להתגורר ביהודה ושומרון בשנת 1970 והביא לעולם עשרה ילדים, חזר לישראל בשנת 1994 ותבע קצבאות ילדים מהנתבעת, המועצה לביטחון לאומי. התביעה אושרה באופן פרוספקטיבי אך לתובע לא ניתנו תשלומים רטרואקטיביים בגין העבר. התובעת עתרה למל"ל בשנת 1998 בבקשה לתשלום רטרואקטיבי של קצבת ילדים, אך נדחתה בכתב. התובע תבע את המל"ל בשנת 1999. המל"ל טען כי התביעה נדחתה וכי יש להחיל את תקופת ההתיישנות. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעת וקבע כי מאחר שהמל"ל לא הצליח להמציא מסמך המודיע לתובעת על אי זכאותה לתשלומים רטרואקטיביים, טענות השיהוי ותקופת ההתיישנות אינן תקפות. עוד קבע בית המשפט כי אנאלפביתיותה של התובעת ותפקידה של המל"ל כגוף ציבורי המשרת את כלל התושבים הביאו לכך שהיה על המל"ל לספק תשובה בכתב. יתר על כן, בטופס התביעה לא צוין כי התובעת הייתה מודעת לכך שאינה זכאית לתשלומים רטרואקטיביים; לכן, היא לא יכלה לוותר ביודעין על זכות זו. בית המשפט דחה גם את טענות המל"ל בדבר אילוצים תקציביים והחלטות מנהליות, וקבע כי ניתן לפגוע בזכויות רק על פי דין מפורש וכי המחוקק כבר נתן דין וחשבון על תשלומים רטרואקטיביים. בית המשפט קבע כי התובעת זכאית לקצבת ילדים רטרואקטיבית למשך שלוש שנים משנת 1994, והורה למל"ל לשלם את הקצבאות בתוך 30 יום בצירוף הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.