ת"ק 58663-07-23

תקציר

התובעת עותרת לבית המשפט להחזר חלקי של כספים שהוצאו בכרטיס האשראי שלה, שלטענתה הוצאו ללא הסכמתה. העסקאות המדוברות מסתכמות ב-9,176 ₪ והנתבעת – חברת כרטיסי אשראי – מסרבת לפצות את התובעת בטענה שאפשרה לצד שלישי, אולי בנה, להשתמש בכרטיסה. השופט פותח בפירוט החוקים הרלוונטיים, המטילים את נטל ההוכחה על התובע להוכיח שימוש לרעה בכרטיס ולאחר מכן מעביר אותו לנתבע להוכיח חריגים להגבלת חבות התובע. השופט בוחן בקפידה את הראיות לשני סוגי עסקאות. הסוג הראשון כולל עסקאות שהתרחשו במשך ארבעה ימים במקומות מרוחקים ממקום מגוריה של התובעת, והתובעת הצליחה להוכיח כי לא ביצעה עסקאות אלה. השופט משוכנע כי עסקאות אלה, הכוללות רכישות חריגות כגון תדלוקי דלק מרובים ורכישות אייפון באותו יום, היו תוצאה של שימוש לרעה. השופטת מקבלת גם את טענת התובעת כי לא קיבלה כל מסרון מהנתבעת בנוגע לשירות ארנק דיגיטלי, בו השתמשה הנתבעת לטענתה. הסוג השני של העסקאות, שהתרחשו בסמוך למקום מגוריה של התובעת, אינו נחשב לתוצאה של שימוש לרעה שכן התובעת לא הוכיחה די הצורך את טענתה. השופטת מדגישה כי אין די בהכחשה הכללית של התובע כדי להעביר את נטל ההוכחה בחזרה לנתבע. באשר לטענת הנתבעת כי התובעת אפשרה לצד שלישי לעשות שימוש בכרטיסה – חריג להגבלת חבות התובעת – קבעה השופטת כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לטענה זו. זאת ועוד, העסקאות שהוכחו כמנוצלות לרעה אינן מאפיינות את דפוסי השימוש של בנו של התובע, כפי שנטען על ידי הנתבעת. לסיכום, השופט פוסק לטובת התובע ומורה לנתבעת לפצות את התובע בסך 8,726 ₪ – הסכום הכולל של עסקאות שהוכחו בשימוש לרעה בניכוי השתתפות עצמית סטטוטורית של 450 ₪. כמו כן מורה השופט לנתבע לכסות את הוצאות המשפט של התובע, בסך 1,500 ₪, ואינו פוסק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש. כמו כן, הנתבע נדרש לשלם ריבית על סכום ההחזר כנדרש בחוק.