ה"פ 2001-01-16

תקציר

המבקשים, נשואים, עתרו להצהרה כי חתמותיהם על הודעת משכנתא זויפו, ובכך בוטל רישום המשכון במשקם. המשיב טען כי המבקשים לוו ממנו כספים ורשמו את המשכון להבטחת החוב. לא הייתה מחלוקת כי בעלה של המבקשת לווה כספים מהמשיב, אך הצדדים חלקו על הסכום והאם מדובר בהלוואה או בהבטחה עתידית לזכויות בחנות שבבעלות המבקשת. המבקשים טענו כי פרעו את ההלוואה ואילו המשיב טען כי לא. בית המשפט מינה מומחה לכתב יד שסבר כי קיימת אפשרות סבירה שהחתימות על הודעת המשכנתא הן של המבקשים, למרות היעדר המסמך המקורי. חוות הדעת של המומחה, בשילוב עם נסיבות המקרה, הביאו את בית המשפט למסקנה כי המשיב הסיר את נטל ההוכחה והוכיח כי הודעת המשכנתא אמיתית. טענת המבקשים כי החוב נפרע לא נתמכה וסותרת, ואילו עדותו של המשיב, אף שהייתה מבולבלת, הועדפה על זו של המבקשים. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי המבקשים לא הצליחו להוכיח כי חתימותיהם זויפו וכי רישום המשכון תקף. המבקשים חויבו לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 18,720 ₪.