ב"ל 45340-10-20

תקציר

הדיון בבית המשפט נסוב סביב השאלה האם התובעת, מר הדס טל, צריכה להיחשב כעובדת של חברת הבנייה בני בכר זועבי, ולכן זכאית לדמי אבטלה. הנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, דחתה את תביעתה של טל לקבלת תגמולים בשתי הזדמנויות, בנימוק של היעדר ראיות ליחסי עובד-מעביד ובטענה שהבקשה הוגשה שלא בזמן. הראיה העיקרית שהוצגה הייתה עדותו של התובע, לפיה עבד בחברה כמשנה למנכ"ל קרוב לשלוש שנים ושולם לו באמצעות חשבוניות כפי שביקש בעל החברה. התובע הציג גם מיילים ומסמכים נוספים המעידים על מעורבותו בפעילות החברה, וכן מכתב מהחברה המאשר את תפקידו ואת אספקת רכב החברה. בנוסף, הכירו נאמני החברה בטל כשכיר ושילמו לו שכר ותנאים סוציאליים במשך ארבעה חודשים, שלא שולמו לו במהלך עבודתו. לאחר ששקל את מכלול הראיות, פסק בית המשפט לטובת התובע. נמצא כי טל הוכיח די הצורך כי הוא עובד החברה ולא עובד עצמאי, כפי שטען הנתבע. העובדה ששולמו לו באמצעות חשבוניות לא הספיקה כדי לדחות את תביעתו, במיוחד לאור העובדה שהוא עצמו ביצע את העבודה, השתלב בפעילות החברה והסתמך על הכנסה זו לפרנסתו. יתרה מכך, בית המשפט קיבל את הסברו של טל כי השיהוי בהגשת התביעה נבע מהליכים ממושכים של נאמני החברה, שהכירו בו בסופו של דבר כשכיר. לפיכך, קבע בית המשפט כי התובע אכן היה עובד החברה וזכאי לדמי אבטלה, והנתבעת הייתה אחראית לתשלום תגמולים אלה. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע בסך של 2500 ₪.