תא"מ 64966-05-20

תקציר

השופט מצא כי יש לדחות את תביעת לשון הרע שהגיש התובע, שטען כי הפוסט של הנתבע בפייסבוק השמיץ אותו. לדברי השופטת, הפוסט לא עמד בדרישת הזיהוי, שכן הוא לא כלל את שמו או תמונתו של התובע, ולא התייחס לפרטים כלשהם שיכולים להצביע על התובע או לקשור אותו לפוסט. התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהפוסט כלל פרטים מזהים בעת השיתוף, והנסיבות החיצוניות לא הספיקו כדי לבסס זיקה בין התובעת לבין הפוסט. בנוסף, טיבם של דברי הנתבע, אף שאינו ראוי, אינו מהווה לשון הרע, שכן הם היו גידופים ולשון רחוב שאדם סביר לא היה מפרש כאמת עובדתית. יתר על כן, הפוסט של הנתבע נפל תחת הגנת הטריוויאליות בשל השפעתו המינימלית וחוסר מעורבות או לייקים, מה שהופך את הטענה למיותרת. השופט הדגיש את חשיבותו של חופש הביטוי והזהיר מפני יצירת אפקט מצנן שעלול להרתיע אנשים מלהתבטא באופן לגיטימי ברשת. משכך, חויב התובע בתשלום הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין.