ע"פ 4415/16

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לעבירות מין שביצע המשיב בקטין שהיה תלמידו ואותו נהג באוטובוס בית ספרו. המשיב זוכה מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, למעט עבירת ההדחה בחקירה, שבגינה הורשע ונידון למאסר בפועל, החופף לתקופת מעצרו. הן המשיב והן המדינה ערערו על הכרעת הדין ועל גזר הדין. המדינה לא ערערה על זיכויו של המשיב מעבירות המין שיוחסו לו, אלא ביקשה להרשיעו בעבירות של חוסר הסכמה וגרימת הסכמה שלא בהסכמה של קטין מתחת לגיל 16, שלא נכללו בכתב האישום. המשיב טען כי אין להרשיעו בעבירות אלה, שכן המדינה לא ביקשה לבטל את הזיכוי ולא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן. בית המשפט קבע כי בסמכותו להרשיע נאשם בעבירות שאינן מפורטות בכתב האישום, אך יש להפעיל סמכות זו במשורה. במקרה דנן, המדינה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו רק בשלב הערעור. הקביעה כי המשיב קיים יחסי מין עם המתלוננת לפני שמלאו לה 16 שנים - עליו התבססה בקשת המדינה - לא הייתה מבוססת דיה, שכן ייתכן שהתאריכים בסרטים שהוצגו כראיה שונו ודברי המשיב בחקירתו במשטרה היו מטעים. לפיכך, הערעור נדחה.