ע"מ 49967-01-14

תקציר

פסק הדין דן בסיווג הכנסה מתיק נדל"ן מניב רחב היקף לצורכי מס, ובפרט האם יש לראות בה הכנסה עסקית או הכנסה פסיבית. התיק עסק בשלושה בני משפחה שהחזיקו במשותף כ-120 דירות מגורים בתל אביב, שהניבו הכנסות משמעותיות משכירות. הנישומים טענו כי פעילות השכירות שלהם נופלת תחת סעיף 122 לפקודת מס הכנסה, המטיל שיעור מס נמוך יותר של 10% על הכנסות משכירות מנכסי מגורים. עם זאת, רשויות המס טענו כי היקף ואופי פעילות ההשכרה שלהם מהווים עסק, ולכן הם אינם זכאים לשיעור המס המופחת. בית המשפט ניתח בהרחבה את מאפייני פעילות השכירות, בהתחשב בגורמים כגון מספר הנכסים, ההתקשרות והמיומנות הנדרשת, המנגנון והארגון המעורבים וההיקף הכספי. צוין כי למשפחה מערכת משומנת לניהול השכירות, הכוללת משאבים ייעודיים ותהליך מובנה להשכרה, תחזוקה וניהול הדירות. בית המשפט לקח בחשבון גם את מעורבותה הרחבה יותר של המשפחה בתחום הנדל"ן באמצעות חברות שונות ואת תהליך קבלת ההחלטות המודע שעמד מאחורי הרכישות. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת רשויות המס, והגיע למסקנה כי יש למסות את הכנסות השכירות כהכנסה עסקית ולא כהכנסה פסיבית. פסק הדין הדגיש את ההיקף וההיקף המשמעותיים של פעילות השכירות, המחייבת התקשרות לאורך כל השנה, ומצא כי מעשי המשפחה חרגו מאלו של בעל דירה טיפוסי. בעקבות זאת דחה בית המשפט את הערעורים, והנישומים חויבו בהוצאות בסך 40,000 ₪.