ת"א 818/05

תקציר

פסק הדין נסוב סביב אזרח עובד יחידת הבינוי של צה"ל שנפגע בגופו במהלך יציקת בטון בבסיס צה"ל. האירוע התרחש עקב קריסת רגל הייצוב הקדמית-שמאלית של משאבת בטון, שגרמה לזרוע המשאבה לפגוע בתובע. המשאבה הופעלה על ידי הנתבע 2 ובוטחה על ידי הנתבע 3. בינתיים, מערבל בטון, המופעל על ידי צד ג' 1 ומבוטח על ידי צד ג' 3, יצק בטון לתוך המשאבה. המחלוקת העיקרית היא האם המערבל תרם לתאונה, ובכך חייב צד ג' 3 להשתתף בפיצוי התובע לצד נתבע 3. בית המשפט מגיע למסקנה כי הקשר הסיבתי המשפטי בין הפעלת המערבל לבין התאונה לא הוכח דיו. עדותו של מפקח עבודה והצהרות עובדים אחרות על תנודות המשאבה חסרות את המומחיות הנדרשת לביסוס הקשר הסיבתי. יתר על כן, היעדר חוות דעת מומחה מחליש את טענת הנתבעים. לפיכך, הנתבעים 2 ו-3 מוחזקים כאחראים הבלעדיים לפיצוי התובע. התביעה נגד הנתבעת 1 (מדינת ישראל) נדחית, שכן האירוע מוגדר כתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בנוסף, הודעת הצד השלישי שנשלחה על ידי הנתבעים 2 ו-3 נגד צדדים אחרים נדחית. פסק הדין כולל גם הוראות לשכר טרחת עורך דין, הוצאות משפט ולוח זמנים לחישוב נזקים.