ע"ע 1017/01

תקציר

פסק דינה של השופטת, השופטת נילי ארד, הוא כי הערעור על תקופת העסקתו של המערער מותר, ומשכך זכאית המערערת לפיצויי פיטורים. השופטת מסכימה עם דחייתה של המשנה לנשיאה אלישבע ברק-אוסוסקין את הערעור בעניין השעות הנוספות. עם זאת, השופטת ארד חולקת על חוות דעתה של המשנה לנשיאה ברק-אוסוסקין בדבר זכאותו של המערער לפי סעיף 182 לחוק הביטוח הלאומי. השופט ארד סבור כי זכאותו של עובד להטבות קמה רק כאשר ניתן צו פירוק לחברה או שניתן צו פשיטת רגל למעסיק יחיד. מאחר שלא הוצאו צווים כאלה, לא התקיימו תנאי הזכאות לפי חוק הביטוח הלאומי, והעובד אינו יכול להיות זכאי להטבה. זאת, משום שהחוקים הרלוונטיים יוצרים מצב של "הסדר שלילי", שאינו מאפשר לבית המשפט להשלים את הדין ממקורות חיצוניים. עוד מדגישה השופטת כי מדובר בחוק חברתי, שיש לפרשו באופן תכליתי ובגבולות החוק עצמו. באשר לאמירות הנלוות לסעיף 182 לחוק הביטוח הלאומי, דעת השופט היא כי לא ניתן לתבוע את המוסד לביטוח לאומי, ויש להפנות את העניין למחוקק לצורך פתרון. הערעור מתקבל בעניין גובה פיצויי הפיטורים, והמשיב מחויב לשלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. חוות הדעת של המשנה לנשיאה ברק-אוסוסקין והשופט שמואל צור מצטרפות לפסק דינו של השופט ארד בעניין קבלת הערעור בעניין תקופת העסקה ופיצויי פיטורים ודחיית הערעור בגין שעות נוספות. הם מסכימים גם עם דבריו האגביים של השופט צור על חוק הביטוח הלאומי. נציגי הציבור מר דב פרנקל ומר הלל דודאי מצטרפים לחוות דעתם של השופטים.