ת"א 1289/97

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לתיקון פסק דין קודם, שהוגשה מעבר למועד האחרון ולכן נדונה באיחור. על פי פסק הדין, הבקשה מבקשת לערוך שינויים מהותיים בהחלטה הקודמת, תוך התחזות לתיקון טעויות, המוגבלות לעניינים שאינם מהותיים. אכן, המבקש אינו מצביע על כוונה כלשהי מצד השופטים שלא יושמה בפסק הדין המקורי. לפיכך, הבקשה לדחיית הבקשה מחמת איחור מתקבלת, ולחילופין מתקבלת גם בקשת הדחייה לגופה. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪. השופטת מבהירה כי לא נפלה טעות בנוגע לפסיקת הוצאות בפסק הדין המקורי, ודנה בבקשת המבקש בנוגע לרכיב הריבית, ומסבירה כי התוצאות השונות שנפסקו לגבי סעיפים שונים היו מכוונות ולא ניתן לשנייתן מבלי לחרוג מסמכותו של בית המשפט. עם זאת, שני הצדדים מסכימים כי יש להוסיף מע"מ לסכומים שנפסקו, למעט ארבעה רכיבים ספציפיים, ופסק הדין מתוקן בהתאם.