ת"א 4027/10

תקציר

פסק דין זה עוסק בהשלכותיה של פסיקת בית המשפט העליון שניתנה לאחרונה וביטלה את המעמד המשפטי הקודם, הידוע כפסק דין זייצוב, שהעניק ליילודים עם מומים מולדים את הזכות להגיש תביעה בעילה של "חיים בעוולה". פסק הדין החדש של בית המשפט העליון, המכונה "הלכת מר", מכיר בזכותם של ההורים להגיש תביעה בגין "הולדה בעוולה", אך שולל את זכותם של היילודים לתבוע. שינוי זה מעלה שאלות לגבי תקופת ההתיישנות של תביעות הורים. על השופט במקרה זה לקבוע כיצד משפיע פסק הדין המר על תקופת ההתיישנות של הורים שתביעות ילדיהם נשלטו בעבר על ידי הלכת זייצוב. עליהם להחליט האם זכות התביעה של ההורים, המשתרעת כיום על 7 שנים מיום לידת הילד, צריכה להיות מחושבת מיום ההולדת עצמו או מיום פסק הדין המר. סיבוך נוסף מתעורר כאשר התביעה מוגשת הן על ידי הקטין והן על ידי הוריו, כפי שקורה בפני בית המשפט. השופט מסכם כי הכוונה מאחורי פסק דין מר לא הייתה לשלול מהתובעים שהסתמכו על פסק דין זייצוב את זכותם לפיצויים. לפיכך, הם מחליטים כי יש להחיל את העקרונות שהותוו בפסק דין מר כדי לאפשר להורים לתינוקות שנפגעו לתבוע פיצויים בגין נזקיהם, לרבות עלויות גידול ילדיהם. החלטה זו צודקת מבחינה מוסרית ושומרת על זכותם של התובעים לגשת לבית המשפט. בנוסף, השופטת מציינת כי תקופת ההתיישנות אינה צריכה להוות חשש, שכן היא אינה מטילה נטל נוסף על הנתבעים, ועיכוב יישום פסק הדין החדש אינו גורם נזק. לבסוף, השופט פוסק לדחות את תביעת התובע הקטין בשל היעדר מעמד משפטי לאחר פסק הדין המר ומאפשר להורים 30 יום לתקן את תביעתם בהתאם לפסיקה החדשה. המשפט נקבע ל-19 בפברואר 2013.