בג"צ 808/94

תקציר

העותר, רופא שיניים מורשה המתמחה בפריודונטיה, ביקש לקבל מהמשיבים את תואר מומחה בתחום זה מבלי לעבור התמחות נוספת או בחינות כנדרש בפקודת רופאי השיניים ותקנותיה. העותר ביסס את טענתו על חמש עשרה שנות ניסיון, כישוריו בארה"ב ותרומתו לתחום. עם זאת, בית המשפט קבע כי התקנות מחייבות התמחות ובחינות, והעותר לא עמד בתנאים אלה. בעוד שתקנה 32(ב) אפשרה פטור במקרים מסוימים, בית המשפט פירש אותה כחלה על מצבים חריגים, ולא רק על סמך ותק. בית המשפט מצא את התקנות סבירות ודחה את טענת העותר בדבר הבטחה מינהלית. תחת זאת, קבע בית המשפט כי על המשיבים לשקול מחדש את בקשת העותר תוך שימוש בדרכי הפרשנות שנקבעו בפסק הדין. ההחלטה הוחזרה למנהל, אשר יחליט לאחר קבלת המלצת המועצה המדעית ומתן אפשרות לעותר להציג ראיות נוספות. פסק הדין הדגיש את שיקול דעתם של הגורמים המקצועיים ואת הצורך בתשתית עובדתית שתצדיק פטורים. בסופו של דבר נענתה העתירה, והתיק הוחזר למשיבים להכרעה חדשה.