רע"א 2399/21

תקציר

בהחלטה משפטית משמעותית התייחס בית המשפט לשאלה האם יש להתלות את תקופת ההתיישנות בתביעות נזקי גוף כאשר התובע הנפגע שוהה בחו"ל, כהוראת סעיף 14 לחוק ההתיישנות. המקרה הציג סוגיה משפטית עקרונית המצדיקה רשות ערעור ב"גלגול שלישי" כדי למנוע עיוות דין. מבחינה היסטורית, הפרשנויות לסעיף 14 השתנו בערכאות נמוכות יותר, כאשר חלק מההחלטות טענו נגד הגבלת השעיית תביעות כספיות בשל מאסרו של תובע בחו"ל, בעוד שאחרות תמכו בהשעיה אם המאסר יפגע בהליכים משפטיים בישראל. בית המשפט מצא סוגיה זו בלתי מוכרעת ברמה הגבוהה ביותר ולכן זכאי לערעור משפטי מקיף לבירור בקשתה. פרשנותה של השופטת פרוקצ'יה הדגישה כי קיומו של "קושי ממשי" בניהול הליכים משפטיים צריך להצדיק את ההשעיה. באופן ספציפי, בתביעות פיצויים בגין נזקי גוף, ציין בית המשפט כי מאסר בחו"ל מציב חסמים מהותיים בפני קבלת בדיקות מומחה רפואי, שהן חלק בלתי נפרד מהגשת תביעות מסוג זה. חוסר יכולתו של בעל דין פוטנציאלי לעבור הערכות רפואיות נדרשות במהלך המאסר מגביל באופן מהותי את יכולתו לעשיית צדק, ובכך מצדיק את השעיית תקופת ההתיישנות. יתר על כן, בית המשפט התייחס לתיקונים המוצעים משנת 2004 כדי להדגיש את כוונת המחוקק, והציע כי החוקים הנוכחיים אפשרו בשוגג השעיה במקרים כאלה. משכך, תביעתו של המערער שהוגשה לאחר מאסר בפועל נקבעה במועד מאז החלה ההשעיה, מה שהוביל לביטול פסיקות של ערכאות נמוכות יותר ולהשבת התיק לבחינה לגופו של עניין.