ע"א 32/90

תקציר

הכרעת הדין במקרה זה כרוכה במחלוקת על פרשנותו של סעיף 18(א) לחוק, המסדיר את השבת המצב לאחר ביטולו או שינויו של פסק דין שבוצע. הסעיף קובע כי אם פסק דין בוטל לאחר הביצוע, רשאי ראש לשכת ההוצאה לפועל להורות על השבת המצב שקדם לביצוע. נקודת המחלוקת העיקרית נסובה סביב השאלה האם סעיף זה חל רק על פסקי דין המבוצעים באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, או שמא הוא כולל פסקי דין המבוצעים גם מחוץ להוצאה לפועל. דעת הרוב, השופט ד' לוין והשופט ש' לוין מסכימים כי יש לפרש את סעיף 18(א) באופן מרחיב כך שיכלול כל פסק דין שבוצע, ללא קשר לאופן אכיפתו. לטענתם, לשון הסעיף ניטרלית ואינה מפרטת את אמצעי הביצוע. פרשנות מרחיבה זו מוצדקת על יסוד התאמתה לתכליתו החקיקתית של החוק, המבקש להשיב את המצב על כנו ביעילות, במהירות וללא צורך בהתדיינות נוספת. בנוסף, יש היגיון הגיוני ועולה בקנה אחד עם מדיניות משפטית ראויה להימנע מהבחנה בין שיטות הוצאה לפועל שונות ולאלץ חייבים לפנות לאפיקי השבה מרובים. מנגד, השופט ד' לוין חולק על כך, וקובע כי יש לפרש את סעיף 18(א) באופן מצמצם כך שיחול אך ורק על פסקי דין שנעשו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. הוא מדגיש כי לשון הסעיף מתייחסת ל"ראש לשכת ההוצאה לפועל" ולהוצאה לפועל המתנהלת "לפי חוק זה", ומכאן משתמע כי הסעיף מוגבל להליכי הוצאה לפועל פורמליים. לדברי השופט ד' לוין, ביצוע פסק דין הצהרתי, שאינו ברור וחד משמעי, אינו בסמכותו של ראש לשכת ההוצאה לפועל. לשיטתו, המקרה הנוכחי אינו מצדיק פתיחה בהליכי השבה בגין פסק הדין ההצהרתי. בסופו של דבר, החלטת הרוב של השופט ד' לוין והשופט ש' לוין גוברת, ומביאה לדחיית הערעור על חיובי ההשבה עליהם הורה ראש ההוצאה לפועל. בית המשפט גם מבטל את הוצאות המערער בגין ההליך בפני ההוצאה לפועל. השופט ד' לוין מסיים בהדגשת חשיבות פרשנות החוק באופן שמצמצם את מעורבות בתי המשפט ומייעל את אכיפת פסקי הדין, ובכך פוסק לדחות את הערעור.