ע"א 10218/08

תקציר

הסוגיות המרכזיות בערעור זה נסובו סביב השאלה האם התרשלו המשיבים, לרבות ד"ר סיגלר ואנשי מקצוע רפואיים נוספים, במעקב אחר הריונה של אמו של המערער, בביצוע בדיקות רלוונטיות ובפירוש תוצאותיהן. אילו אבחנת תסמונת דאון של המערערת הייתה ידועה להורים, הם היו בוחרים להפסיק את ההיריון. טענת המערערת כי ד"ר סיגלר לא סיפקה גיליון מעקב הריון והבליטה את חשיבותה ועיתויה של בדיקת שקיפות לא התקבלה. בית המשפט המחוזי מצא את עדותו של ד"ר סיגלר אמינה וקבע כי הוא אכן סיפק הוראות והסברים נדרשים, לרבות גיליון מעקב אחר ההיריון. למרות ליקויים ברשומות הרפואיות, לא נקבע כי אלה גרמו לנזק ראייתי מספיק כדי להפוך את נטל ההוכחה. נדחתה הטענה כי ד"ר סיגלר התרשל בכך שלא וידא את ביצוע בדיקת השקיפות; נקבע כי מעקב יתר יטיל עומס בלתי סביר על הרופאים, והאם עודכנה כראוי על הבדיקות. כמו כן, נדחו טענות המערערת כי היה על ד"ר סיגלר להמליץ על ייעוץ גנטי ובדיקת מי שפיר על סמך ממצאי הכליה, שכן מומחים העידו כי ממצאים אלה לבדם אינם מצדיקים בדיקות פולשניות נוספות. כמו כן, נפסק כי לא הייתה רשלנות מצד ד"ר ליבוביץ וד"ר טלר בבדיקות האולטרסאונד או בפרשנותם. גם טענת המערערת כי קופות החולים הפרו את חוק זכויות החולה בכך שלא מסרו מידע על הסיכונים ואפשרויות הבדיקה לא צלחה, ובית המשפט מצא כי ניתנו הסברים הולמים. בעוד שערעורם הנגדי של המשיבים על ההוצאות נדון, החלטת בית המשפט המקורי שלא לפסוק הוצאות הביאה בחשבון את נסיבותיו הטרגיות של המערערת, והצדיקה סטייה מהנוהג הרגיל. בסופו של דבר, הערעור והערעור שכנגד נדחו, דבר שמצביע על כך שאף אחד מהמשיבים לא נמצא התרשל או הפר את חובת הזהירות שלו כלפי המערער.