דב"ע מו/150 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור ולערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אשר מצא כי שני מערערים העסיקו במשותף את המשיב והורה להם לפצות את המשיב בגין הטבות תעסוקה שונות. השאלה המרכזית הייתה האם שתי המערערות, אלכסנדרס תעשיות נעליים בע"מ (הוקמה בשנת 1972) ונעלי אלכסנדרס בע"מ (הוקמה בשנת 1977), היו מעסיקיה של המשיבה. בית המשפט קבע כי שתי החברות העסיקו את המשיב ביחד, שכן הן חלקו את אותה הנהלה ומר אלכסנדר פרידמן שלט בשתי החברות במשך רוב התקופה הנדונה. מהראיות עולה כי פרידמן הפעיל את העסק באמצעות שני המערערים והמשיב עבד במפעל תחת סמכותם המשותפת. בית המשפט הכריע גם בשתי סוגיות מרכזיות נוספות. ראשית, הוויתור על התייקרות, שלטענת המערערים הוא הסכם רטרוספקטיבי ותקף. בית הדין קבע כי ויתור מראש על חלק מההתייקרות אינו תקף, מה גם שהוא נכפה על העובדים בנפרד ללא הסכם בכתב עם נציגות העובדים. שנית, הפחתת פיצויי הפיטורים בהלנת פיצויים פורטה בפסק הדין, ובית המשפט מצא כי בית משפט קמא שגה אמנם בנימוקיו, אך הוא רשאי להפחית את פיצויי הלנה לסכום ההצמדה והריבית עד למתן פסק הדין. עם זאת, בעקבות החלטת בית המשפט כי המערערים חייבים בתשלום פיצויי פיטורים, לא היה עוד בסיס למחלוקת של ממש, והמשיבה הייתה זכאית למלוא פיצויי הלנה מיום מתן פסק הדין של בית הדין האזורי ועד לביצוע התשלום. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והערעור שכנגד התקבל באופן חלקי. המערערים חויבו לשלם למשיב את הפיצוי וההוצאות הראויים.