ב"ל 28066-06-22

תקציר

התובע, נהג משאית, הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי להכרה בפגיעת גבו כפגיעה בעבודה, שאירעה בתאונה או באמצעות מיקרוטראומה. בית המשפט מצא כי התובע לא הצליח להוכיח את התרחשותו של אירוע מקרי. תיאוריו השונים של התובע את התאונה הנטענת לא היו עקביים, מתפתחים ולא נתמכים בשום ראיה או עדות. יתר על כן, במסמכים הרפואיים בסמוך למועד האירוע הנטען לא הוזכרה תאונה כלשהי. באשר לתביעת המיקרוטראומה, ציין בית המשפט כי התנאי המוקדם להכרה בפגיעה בעבודה באמצעות תיאוריה זו הוא קיומן של פגיעות זעירות המצטברות לאורך זמן וגורמות לנזק קל בלתי הפיך. התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שעבד כנהג משאית במשך מספר שעות ביום במשך תקופה משמעותית. טענות התובע בדבר היקף נהיגתו בדרכים משובשות לא היו אמינות ועמדו בסתירה לעדותו של עד כן ואמין. בית הדין הגיע למסקנה כי נסיבות עבודתו של התובע לא סיפקו תשתית עובדתית מספקת למיקרוטראומה, וטענותיו אינן נתמכות ומתפתחות. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעת, תוך שהוא מדגיש כי מדובר בתביעת ביטוח לאומי, ללא צו להוצאות, ומותיר בידי הצדדים זכות ערעור כדין.