סע"ש 75658-10-18

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, טען כי הנתבעת לא שילמה לו בהתאם לתנאים המוסכמים. לגופו של עניין, טען התובע כי שכרו נמוך מהמוסכם, כי שעות עבודתו לא נרשמו במדויק, וכי הוא לא תוגמל כראוי בגין עבודה בשעות נוספות ועבודה ביום המנוחה השבועי. בנוסף, טען התובע כי הנתבעת לא שילמה לו פדיון בגין ימי חופשה שלא נוצלו, לא ביצעה את ההפרשות המתאימות לקרן הפנסיה שלו וביצעה הפרשות חלקיות לקרן ההשתלמות שלו. עוד טען התובע כי הנתבע ניכה משכרו שלא כדין בעקבות תאונת דרכים. לבסוף, התובע תבע פיצוי כספי בגין מה שנתפס בעיניו כהפרה של הנתבעת את חוק שעות עבודה ומנוחה, ותבע פיצויים עונשיים לפי חוק הגנת השכר בגין תלושי שכר בלתי חוקיים לכאורה. בית הדין בחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ומצא כי על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בסך 687 ₪, שכן ברישומי התובעת נמצא פער בשעות העבודה לעומת רישומי הנתבעת. בית המשפט פסק לטובת התובע גם בעניין תשלום שעות נוספות ופסק לו 3,572 ₪, שכן נמצא כי הנתבעת לא פיצתה את התובע במדויק בגין עבודתו בשעות נוספות. כמו כן, התובעת הייתה זכאית להפרשי שכר בסך 965 ₪ בגין עבודה ביום המנוחה השבועית, שכן תלושי השכר לא שיקפו נאמנה את שעות העבודה בשבת. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 1,953 ₪ בגין ימי חופשה שלא נוצלו. באשר להפרשות לפנסיה, חישב בית המשפט את חובות הנתבעת ומצא כי הן לא מולאו, ופסק לתובע 4,172 ₪. עוד קבע בית המשפט כי על הנתבעת לפצות את התובע בסך 291 ₪ בגין ניכויים שלא כדין משכרו בעקבות תאונת הדרכים, שכן התובע לא הסכים לניכויים אלה בכתב. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעתו של התובע לפיצוי כספי בגין ההפרה הנטענת של חוק שעות עבודה ומנוחה, וכן את תביעתו לפיצויים עונשיים לפי חוק הגנת השכר. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 11,666 ₪, סכום נמוך משמעותית מהסכום הנתבע. שני הצדדים היו אחראים לשכר הטרחה שלהם.