ע"פ 5571/14

תקציר

ערכאת הערעור תתערב בעונש שהטיל בית משפט קמא רק במקרים חריגים של טעויות מהותיות או סטייה ברורה ממדיניות הענישה המתאימה. בבואו לגזור את דינם של קטינים, על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים, ובהם חומרת העבירה ונסיבותיה, גילו של הקטין, הבעת החרטה, סיכויי השיקום ועברו הפלילי של הקטין. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה ראוי ולא מצא כל טעות באיזון שיקולים אלה. המערער, שהיה כמעט בגיר בעת ביצוע עבירת המין האלימה, נמנע בתחילה מלהביע חרטה מלאה והוא בעל עבר פלילי בעייתי הכולל עבירות אלימות. בעוד שבית המשפט המחוזי שקל את נסיבותיו האישיות ואת פוטנציאל השיקום, הסכים ערכאת הערעור כי שיקולים אלה מנוגדים כראוי לשיקולים אחרים, לרבות הצורך בהרתעה ובתגמול. זאת ועוד, הרשעתו הנוספת של המערער בהתנהגות מאיימת ובהיעדר הרתעה לא פעלה לטובתו. בית המשפט הכיר בחשיבות השיקום, אך הדגיש כי יש לשקול אותו מול שיקולים מכריעים אחרים. משכך, הערעור נדחה, וערכאת הערעור בחרה שלא להתערב בעונש שהטיל בית המשפט המחוזי.