ת"צ 10418-03-18

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה לתביעה ייצוגית על הסף, בשל התיישנות עילות התביעה האמורות בבקשה. בבקשה נטען כי השפכים התעשייתיים של המשיבים זיהמו את מי התהום ואת שמורת הטבע הסמוכה לים המלח וגרמו להם נזקים סביבתיים וכלכליים. בעוד שהמבקשים הצליחו להוכיח טענה לכאורה, העוולות הנטענות הסתיימו לפני עשרות שנים, והמבקשים ידעו או היו צריכים לדעת על הנזק זמן רב לפני הגשת הבקשה בשנת 2018. המבקשים לא הצליחו להוכיח עילה קניינית, שכן מקורות המים בישראל הם רכוש ציבורי בבעלות המדינה ולא בבעלות יחידים. המבקשים גם לא הצליחו להתגבר על הגנת ההתיישנות של המשיבים, שכן הנזק המתמשך אינו מיוחס לאשמה מתמשכת, ואי תיקון המצב אינו מהווה עוולה נפרדת. בנוסף, טענות המבקשים להארכת תקופת ההתיישנות בשל חוסר תום הלב וההתנהגות הפסולה לכאורה של המשיבים לא היו משכנעות. ככלל, הבקשה נדחתה חרף ההכרה במטרותיהם הסביבתיות של המבקשים ובהוצאותיהם הניכרות של המשיבים בהתגוננות מפני הטענות.