בא"ש 9220-03-22

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לחברה שהשימוש באוטובוס שלה נאסר מנהלית לאחר שנהגה נמצא אשם בנהיגה בשכרות. על פי החוק, בית המשפט יבטל את האיסור אם מצא כי בעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. החברה, כבעלת הרכב, טענה כי אין להטיל עליה אחריות למעשיו של הנהג וכי אין לאסור את השימוש באוטובוס. עם זאת, קצין השיפוט פסק נגד טענת החברה. בפסק דינם הם ציינו כי חובת הזהירות של החברה לא עמדה ברף הנדרש בחוק. אכן, החברה העסיקה קצין בטיחות והוציאה הנחיות כלליות, אך אלה לא היו פעולות מספיקות למניעת העבירה. הקצין הדגיש את הצורך בצעדים יזומים ואקטיביים לזיהוי ומניעה של אירועים כאלה, במיוחד לאור פוטנציאל הנזק הכרוך בשירות הסעת נוסעים מקצועי. בנוסף, ציין הקצין כי תגובת החברה לאחר האירוע לא היוותה עשיית "כל שביכולתה". פסק הדין התייחס גם להשלכות הכספיות של איסור הרכב על החברה, הכיר בנזק הכלכלי אך הדגיש כי אין בו כדי להצדיק את החזרת האוטובוס לכביש. הקצין ציין כי כוונת המחוקק מאחורי חוקי השבתת רכב היא לתת עדיפות למניעת תאונות דרכים ולהטיל חובת זהירות על בעלי הרכבים. יתר על כן, פרטי המקרה, לרבות התנהגות הנהיגה המסוכנת ומשך האירוע, הדגישו את הצורך של החברה לנקוט בצעדים אקטיביים. בסופו של דבר, קצין השיפוט מצא את החלטת השוטר לאסור מנהלית את האוטובוס סבירה ופסק לטובת קיום ההחלטה.