בע"מ 1966/23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם הקשור לצו קיום צוואה. המחלוקת הראשונית נסובה סביב ביצוען של שתי צוואות ותוקפן. המבקש, צאצא של המנוח, הגיש בקשה לקיום צוואה פעמיים והגיע להסכמה עם המשיבים – גם הם צאצאי המנוח – בדבר קיום אחת הצוואות. יתר המחלוקת נסובה סביב מהימנותה של הצוואה השנייה מיום 18.6.2013. לשם כך מינה בית המשפט מומחה לזיהוי כתב יד שחוות דעתו קבעה כי החתימה על הצוואה המדוברת זויפה. חוות דעתו של המומחה התקבלה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, אשר צידד במשיבים ודחה את טענות המבקש בדבר תוקפה של הצוואה. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי מרכז לוד, אשר דחה אף הוא את הערעור מבלי להידרש לתגובת המשיבים, תוך שהוא מציין את התמקדותו של הערעור בקביעות עובדתיות ומהימנות, שאינן עילה טיפוסית לערעור. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לחופשה כדי לערער על פסק דין זה בפני ערכאה גבוהה יותר, אך השופט דחה את הבקשה בהסכמתו עם החלטות הערכאות הנמוכות יותר. השופטת הדגישה כי טענות המבקש לא הציגו פרשנויות חדשות לחוק או לנסיבות ואפיינה את הערעור כניסיון להתדיין מחדש בקביעות עובדתיות, שאין זה מתפקידה של ערכאת ערעור, במיוחד לא ב"גלגול השלישי" של התיק. בקשת רשות הערעור נדחתה אפוא ללא תגובת המשיבים, ובכך למעשה אישרה את החלטות הערכאות הקודמות.