ת"א 8229/06

תקציר

התובע הגיש שתי תביעות נפרדות נגד מדינת ישראל ועיריית ירושלים, בטענה שהוא הבעלים של מספר חלקות קרקע בשכונת הר חומה בירושלים. התביעות ביקשו לבטל את הפקעת הקרקע או לקבל פיצוי בגינה, וכן פסק דין הצהרתי המאשר את בעלותה של התובעת בנכסים. הקרקע המדוברת, הממוקמת בתחום השיפוט הישראלי, כללה חלקים רשומים ולא רשומים, והעסקאות הקשורות אליה נערכו בין השנים 1994 ו-2002. עם זאת, התובע לא סיפק מסמכים חיוניים לתמיכה בטענותיו, כגון הסכמי מכר, צווי ירושה תקפים או רישומי מקרקעין ממרשם המקרקעין. יתר על כן, פרטי הזיהוי שנמסרו עבור הקרקע לא היו עקביים ולא תאמו את פנקסי המקרקעין הישראליים, והתובע לא מיצה את ההליכים המשפטיים הנדרשים לרישום המקרקעין. כמו כן, חלו עיכובים והתיישנות לגבי עסקאות הנדל"ן, כאשר חלפו למעלה מ-15 שנה מאז יישומן. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה מטעמים אלה. מנגד, טען התובע כי על בית המשפט לקבוע את בעלותו בנכסים ואת מעמדו כמי שאינו נפקד בטרם יחייב אותו לבצע את הליך הרישום הראשון. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים ודחה את התביעות על הסף. החלטה זו התבססה על כך שהתובע לא הביא ראיות מספיקות לטענותיו ואי עמידתו בהליכים משפטיים. עוד הדגיש בית המשפט כי חסרים לו הכלים והמידע הדרושים לבירור הזכויות והרישומים המורכבים הנוגעים למקרקעין המדוברים. כתוצאה מכך, השופט הורה לדחות את התביעות מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים, והורה למזכירות למסור את פסק הדין לעורכי הדין המעורבים.