ע"פ 3660/24

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בערעור שערער על ההחלטה לשלול איסור פרסום בנוגע לדיונים בבית המשפט. עקרון ניהול הדיונים בפומבי, כפי שהותוו הן בחוק יסוד: השפיטה והן בחוק בתי המשפט, שם דגש על שקיפות, ידיעת הציבור, שיפור איכות השיפוט ואמון ברשות השופטת. עם זאת, חריגים קיימים כאשר שיקולי פרטיות מחייבים זאת. על פי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, בתי המשפט יכולים להוציא איסורי פרסום כדי להגן על ביטחונם של אנשים או למנוע פגיעה מהותית בפרטיות. בית המשפט פועל על פי מבחן דו-שלבי לבחינת בקשות לאיסור פרסום: קביעת הצורך בהגנה על הפרטיות, ואיזון בין פרסום לשיקולי פרטיות. במקרה זה הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי איסור הפרסום היה מיותר, שכן לא ניכרה פגיעה משמעותית בפרטיות. בהחלטה לא נמצאו פרטים אינטימיים או רפואיים על המערער הדורשים הגנה, ואף הפרסום המתמשך לא פגע בזכות לפרטיות, נוכח הזמינות הציבורית בת השנתיים של החלטת בקשת איסור הפרסום. בית המשפט דחה גם טענות פרוצדורליות בנוגע לסמכות, והגדיר אותן כמאוחרות וחסרות בסיס. משכך, הערעור נדחה, ובכך התחזקה העמדה כי התיק אינו עומד בתנאים הנדרשים לאיסור פרסום, ובכך נשמר עקרון הפרסום בהליך שיפוטי.