עש"א 50204-10-19

תקציר

לנציג ולטופ נדל"ן הייתה מחלוקת בנוגע לחלקו של האחרון בהפרשות להוצאות הרכוש המשותף של הבית המשותף. הנציג טען כי טופ נדל"ן צריכה להשתתף ב-100% מההוצאות ואילו טופ נדל"ן טענה כי שיעור התרומה שלה, כאמור בהסכמי המכר, צריך לעמוד על 50%. בית המשפט הסכים עם טופ נדל"ן, וסייג כי תניית הסכמי המכר תקפה בהיותה מבוססת על הוראות סעיף 58 לחוק המקרקעין, וכי טענות הנציג בדבר היותם של הסכמי המכר אחידים ולפיכך מפלים, לא הוכחו. באשר למועד מועד פירעון התשלומים, הסכים בית המשפט עם קביעת המפקחת כי מועד החיוב עבור כל דירה הוא מועד הנפקת טופס 4 פרטני, ודחה את טענת הנציג. בית המשפט גם פסק לטובת חישובי הממונה על התשלומים בהם חייבת טופ נדל"ן, ולא מצא עילה להתערב בקביעות העובדתיות. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת הנציג כי יש להוסיף הפרשי הצמדה לאישומים ממועד היווצרותם. בית המשפט מצא גם טעות אריתמטית בפסק דינו של המפקח, והורה לטופ נדל"ן לשלם 14,000 שקל נוספים בהפרשי הצמדה כדין. בית המשפט בחר שלא להתערב בהחלטת הממונה שלא לגבות מטופ נדל"ן ריבית נוספת ודחה את ערעור הנציג בעניין ההוצאות שנפסקו. בהמשך לערעור של טופ נדל"ן, קיבל בית המשפט את טענתו בדבר החיוב בגין מצלמות אבטחה נוספות, וקבע כי המצלמות היוו שדרוג ולא תחזוקה שוטפת. לפיכך ביטל בית המשפט חיוב בסך 1,901 שקלים בגין 31 דירות בבעלות טופ נדל"ן. מנגד, דחה בית המשפט את תביעתה של טופ נדל"ן להחזר הוצאות שהוציאה לכאורה בשם הרכוש המשותף, ובכך תמך בקביעת הממונה כי ההוצאות לא הוצאו בגין הרכוש המשותף. בסיכומו של דבר, ערעורו של הנציג התקבל באופן חלקי, כלומר על טופ נדל"ן לשלם הפרשי הצמדה על הסכומים שנקבעו ממועד גיבוש החיוב ועד למועד התשלום המלא בפועל, וכן את 14,000 השקלים הנוספים. גם ערעורה של טופ נדל"ן התקבל באופן חלקי, ונפסק כי הם אינם מחויבים לשלם 1,901 שקל עבור המצלמות, ואם סכום זה שולם, הם זכאים להחזר. בקשות הצדדים להוצאות נדחו, ובית המשפט הורה על ביצוע התשלומים בתוך 30 יום.