בש"א 14100/07

תקציר

התיק נסוב סביב קדימות חובות המס, לרבות הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות, בהקשר של חברה הנמצאת בכינוס נכסים קבוע. כונס הנכסים טען כי יש לראות רק את חוב המס העיקרי כשעבוד ראשון, ואילו הרכיבים הנוספים הם חובות רגילים הכפופים לחוב המגיע לנושה מובטח. בתוך כך, קבע הממונה כי הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות שקולים לקרן המס ולכן נהנים מאותו מעמד של שעבוד ראשון. השופט, לאחר בחינה מעמיקה של הדינים החלים וטיעוני הצדדים, פסק לטובת המנהל. הם מצאו כי לשונם הברורה של הסעיפים הרלוונטיים בחוק מס רכוש וקרן פיצויים ובפקודת המסים (גבייה) מעניקה לרשויות המס שעבוד ראשון על מקרקעין על מלוא סכום חוב המס, לרבות הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות. השופטת הכירה בביקורת על ההסדר הקיים, שיש בה כדי לפגוע בזכויות הנושים המובטחים, אך כוונת המחוקק ולשונם החד-משמעית של החוקים אינם מותירים מקום לפרשנות אחרת. בנוסף, הדגישה השופטת כי תכליתם של הפרשי הצמדה וריבית היא לשמור על ערך הכסף לאורך זמן, ולהצדיק את הכללתם במסגרת השעבוד הראשון. עם זאת, הם מצאו כי קנסות בגין איחור בתשלום הם עניין אחר ואין לתת להם עדיפות זהה, אך הוראותיו הברורות של החוק אינן מותירות שיקול דעת בעניין זה. לבסוף, קבע השופט כי אין הצדקה לתביעת המנהל לחלוקה מידתית של הוצאות כינוס הנכסים, והוצאות אלה לא יקבלו מעמד של שעבוד ראשון. כונס הנכסים חויב לשלם למנהל את יתרת חוב המס, כולל כל רכיביו, לאחר התחשבנות על כל הסכומים שכבר שולמו. יתרת תמורת המכירה תחולק בהתאם לעקרונות המוצעים על ידי כונס הנכסים. ההחלטה התקבלה ללא כל צו באשר לעלויות.