ע"א 3619/23

תקציר

בפסק דין משפטי מורכב הנוגע לתחולת פסק דין אלסוהא, התייחס בית המשפט לערעוריהם של המשיבים ושל הרשות המעורבת בתיק, ובסופו של דבר הביא להחלטה להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא לצורך קביעת פיצויים. תקדים אלסוהא מכיר בזכותם של נפגעי משנה לתבוע פיצויים בגין נזקים נפשיים. התיק נסב סביב בחינת זכאותם של נפגעי משנה, והתמקד בעיקר בתנאי הרביעי, המחייב פגיעה נפשית משמעותית לצורך פיצוי. בית המשפט דחה את ערעור המשיבים, שטענו למתן תנאי זה, תוך שהוא דוחה גם את ערעור הרשות על סיווגם של משיבים מסוימים כנפגעי משנה הזכאים לפיצויים. המשיבים הספציפיים נותחו על פי דרגות הנכות שלהם, תוך בחינה מפורטת של חוות דעת רפואיות, עדויות והשלכות על ליקוי תפקודי. יש לציין כי בית המשפט דן בחוק חדש, חוק הפיצויים לנפגעי טרור, המשפיע על פיצויים במקרים של טרור, אך החליט להחזיר את התיק לבית המשפט קמא כדי שידון בשאלה האם חוק זה חל. השופטים נחלקו בשאלה האם המשיבה מס' 14 עמדה בקריטריונים לפיצוי, כאשר הקביעה התבססה על השפעות רחבות יותר על חייה בעקבות מעורבותה בגידול בנותיהם של הקורבנות שנפטרו. פסק הדין התייחס גם לאופיים החריג של פיצויים עונשיים בדיני הנזיקין, בפרט בהקשר של מקרים הקשורים לטרור. בסופו של דבר, ההחלטה משקפת שיקולים משפטיים המאזנים בין הצורך בפיצוי צודק בגין פגיעה נפשית משמעותית לבין מניעת אחריות רחבה מדי, תוך דבקות במסגרת שנקבעה בפסק דין אלסוהא.