עמל"ע 48233-08-11

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את הערעור, שכן המערער לא הצביע על כל טעות משפטית בפסקי הדין של בתי הדין המשמעתיים שדנו בתיק; תחת זאת, בתי הדין למשמעת בחנו ביסודיות את האמירה הנדונה תוך התחשבות במכלול הגורמים הרלוונטיים, ובקשת המערער כי בית הדין יתערב בשיקול הדעת הרחב הנתון לבתי דין משמעתיים מקצועיים אלה לא הייתה מוצדקת. הסוגיה העיקרית שעמדה על הפרק הייתה האם הגורמים הנזכרים בדברי המשיב קשורים למר אולמרט, ואם כן, האם האמירה אינה ראויה בתוכנה ובצורתה. המערער טען, כי היו מקרים בהם תוכן הודעת עורך דין יכול להיחשב כעבירת משמעת, גם אם נמסרה בצורה מנומסת, ומדובר במקרה כזה – האמירה הפרה את חזקת החפות. עם זאת, השופט מצא כי נסיבות המקרה, לרבות אופייה הכללי והעוקצני של ההודעה, אינן עולות כדי הפרת חזקת החפות. למרות שהאמירה הייתה צורמת לאוזן, היא לא היוותה עבירת משמעת, ואין לבטל את החלטת בית הדין המשמעתי לזכות את המשיב. לבסוף, הסכימה השופטת עם טענת המשיב כי ניתן להעמיד לדין משמעתי עורך דין בגין התבטאויות שנאמרו מחוץ לתחום תפקידו המקצועי, אך במקרה דנן האמירה שנאמרה בתוכנית רדיו במסגרת תפקידו של המשיב כיו"ר התנועה לאיכות השלטון, הייתה רחוקה רעיונית מליבת מקצוע עריכת הדין. לפיכך, הערעור נדחה, וכל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.