ה"פ 30625-04-10

תקציר

בית המשפט מצא כי מזכר הבנות שנחתם בין המבקש לבין המשיב השני, אביו של המשיב הראשון, אינו הסכם מחייב. המשיב הראשון הוא בעל זכויות בחלקת מקרקעין והמבקש ביקש מבית המשפט להכריז על תזכיר מחודש מרץ 2008 כתקף ולהורות על מכירתה לו. בעוד הצדדים הסכימו כי הקרקע תירשם תחילה על שם המשיב הראשון, הסכם מכר מאוחר יותר יקבע את תנאי התשלום ואת סכומו. בית המשפט קבע כי בתזכיר חסרים פרטים מהותיים המעידים על שיקול דעתם של הצדדים, לרבות מועדי ודרכי התשלום ותנאי העברת החזקה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי טענתו של המבקש נגועה בידיו הטמאות, שכן הוא הציג מצג שווא לגבי מחיר הרכישה המוסכם בבקשתו. מכירת הקרקע הייתה כפופה גם להסכמת האגודה המקומית ומינהל מקרקעי ישראל, שלא התקבלה. בית המשפט קבע כי הסכמה זו היא תנאי מתלה שלא התקיים תוך זמן סביר, מה שהביא לביטול העסקה. ככלל, מזכר ההבנות נעדר תוקף מחייב, ותביעת המבקש לסעד הצהרתי נדחתה. המשיבים חויבו להשיב למבקש את המקדמה בתוספת ריבית, ואילו המבקש חויב לשלם את הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים.