ע"א 5255/16

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לתביעת רשלנות רפואית, בה טענו המערערים כי רשלנותה של הדסה במתן תרופה גרמה לנכותו של המערער 1. אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, שהיטיבה עם המשיבים, לטענת ערכאת הערעור. פסק הדין מתבסס על בחינת טיעונים ועדויות מומחים משני הצדדים. בית המשפט קבע כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לקשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק שנגרם. בנוסף, מצא בית המשפט כי הדסה הציגה טיעונים משכנעים וראיות שהצביעו על גורמים נוספים לפגיעה הנוירולוגית של המערער, כגון מחלת ההחלקה או נגיף ה-CMV בו לקה המערער טרם מתן התרופה. בית המשפט בחר להאמין לחוות דעת המומחים שתמכו בתיאוריות אלה, ואין להתערב בבחירה זו, שכן כלל מבוסס הוא כי ערכאת הערעור מכבדת את החלטות הערכאה הנמוכה יותר בדבר מהימנות וממצאים עובדתיים, במיוחד כאשר היא מבוססת על חוות דעת מומחים. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא טעם בטענת המערערת בדבר תיעוד לקוי, שכן בית המשפט המחוזי כבר דן בסוגיה וקבע כי טענת הרשלנות נעדרת שחר. כנ"ל לגבי הטענות הקשורות לייעוץ גנטי ומעקב הריונות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, וההחלטה שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים מוצדקת בשל רשלנותה האמורה של הדסה ומצבה העדין של המערערת.