ת"פ 11134-01-19

תקציר

הנאשם הורשע בשורה של עבירות, בהן נשיאה והובלה של נשק מסוג רימון הלם, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו כדין ושיבוש הליכי חקירה. השופט פתח את הכרעת הדין בהתוויית עקרון ההלימות, המנחה את בית המשפט בגזר הדין, תוך חתירה להשגת יחס ראוי בין חומרת העבירה לבין העונש שהוטל. השופט הדגיש כי העבירות פוגעות בשלום הציבור, בשלטון החוק ובטוהר המידות של אכיפת החוק. תוך הכרה בחומרתם הפחותה של רימוני ההלם בהשוואה לכלי נשק קטלניים יותר, ציין השופט את חלקו הדומיננטי של הנאשם באירוע, את תכנונו ואת המניע הנתעב שלו לשבש חיפוש משטרתי. לאחר מכן סקר השופט את מדיניות הענישה בעבירות רימוני הלם, תוך ציון מספר מקרים קודמים. העונשים במקרים אלה נעו בין 6 ל-24 חודשי מאסר, בהתאם לנסיבות. בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו, בנסיבות העבירות ובמדיניות הענישה הרווחת, קבע השופט כי טווח הענישה ההולם במקרה הנוכחי יהיה בין 9 חודשים לשנתיים מאסר, לרבות אפשרות לעבודות שירות. השופט לקח בחשבון מספר גורמים מקלים לטובת הנאשם, ובהם עברו הפלילי ללא רבב, גילו הצעיר, הודאתו באשמה והתמונה החיובית העולה מתסקיר המבחן, שהצביע על סיכון נמוך לעבירה חוזרת. כמו כן נשקלה טענת ההגנה לאחידות הענישה, המבקשת עונש דומה לשותפו של הנאשם. עם זאת, השופט הדגיש את הצורך להתחשב בחלקו המשמעותי של הנאשם ובעבירות נוספות. בסופו של דבר גזר השופט עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי וקנס כספי. עונש זה היה מעט חמור מזה של שותפו של הנאשם, ושיקף את תפקידם הדומיננטי. השופט סבר כי עונש של מאסר בפועל יכול להוביל להשתלבותו של הנאשם בחיי פשע. זכות הערעור על פסק הדין נשמרה הן לתביעה והן לנאשם, עם חלון זמן של 45 יום לערער לבית המשפט העליון.