ע"א 435/68

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי דרישת הממשלה לתשלום מסוחרי עורות שאינם חברים בהתאחדות בעלי התעשייה אינה חוקית. הדבר לא איפשר לממשלה למלא את חובתה להחיל הסכם המעודד יצוא ליבואנים שאינם חברים. המשיבים טענו כי ההסכם אינו מחייב אותם. בית המשפט קבע כי בעוד שהפרת תנאי יסודי תאפשר בדרך כלל ביטול חוזה, זכות זו מתבטלת לאחר ביצוע החוזה והיא חסרת משמעות כאשר החוזה בוצע במלואו. יתר על כן, אדם שהפיק תועלת מחוזה אינו יכול לבטלו מבלי להחזיר את המצב הקודם, אלא אם כן הוא מוכן לשאת בעלויות. עוד קבע בית המשפט כי תביעות המבוססות על אי חוקיות חוזית אינן מתקבלות בדרך כלל, אלא כאשר התובע הוא קורבן ולא מבצע של אי החוקיות, וגם אז התביעה מבוססת על כללי היושר. קורבנות אי החוקיות הדורשים את החזרת הכסף ששולם על פי חוזה בלתי חוקי חייבים להציע להחזיר את ההטבות שקיבלו. אין שום דבר בלתי חוקי בכך שאזרח נוטל על עצמו אחריות חוזית לשלם "היטלים" לממשלה. הסכמה לתשלום תמורת הטבה וקבלתה הופכת את התשלום מרצון. הזכות להשבה פוקעת ברגע שהמשלם מקבל את ההטבה הצפויה. במקרה דנן, המשיבים, שהיו חברים בהתאחדות בעלי התעשיינים, התקשרו מרצונם החופשי בחוזה עם הממשלה לעידוד היצוא, ומאחר שקיבלו את ההטבות המוסכמות, הם לא היו זכאים להשבה מבלי להשיב את המצב לקדמותו.