ת"א 161625/09

תקציר

התיק סובב סביב קנס עבירת חניה שהוטל על רכבו של התובע בתחומי העיר הרצליה בשנת 1997 והליכי הגבייה שבאו בעקבותיו שגרמו לו נזק. התובע טען לרשלנות, לשון הרע ופגיעה בפרטיות כלפי הנתבעים, בהם עיריית הרצליה ומספר משרדי עורכי דין ועורכי דין שהיו מעורבים בהליך גביית החוב. השאלה המרכזית הייתה האם הקנס התיישן בשל תקופת ההתיישנות, מה שיהפוך את פעולות הגבייה הבאות לרשלנות. בית המשפט פסק לטובת התובעת, ואישר כי הקנס אכן התיישן וכי פעולות הגבייה של הנתבעים היו רשלניות. באשר לתביעת לשון הרע, קבע בית המשפט כי הפרסומים בדבר חובות התובעת אכן מהווים לשון הרע אך מוגנים כ"פרסום מותר" לפי חוק איסור לשון הרע. באשר לטענת הפגיעה בפרטיות, מצא בית המשפט כי לנתבעים עומדת "הגנה טובה" שכן הפרסומים מוגנים על פי החקיקה הרלוונטית. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים פעלו ברשלנות בכך שהמשיכו בהליכי הגבייה מבלי לבחון כראוי קיומו של חוב ממשי, במיוחד לאחר שהודיעו להם על התיישנות הקנס. טענות הנתבעים בדבר היעדר יריבות נדחו, ונפסק כי כל הנתבעים, לרבות משרד עורכי הדין ועורכי דין בודדים, נושאים באחריות ביחד ולחוד. לתובע נפסק פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, בצירוף ריבית והוצאות משפט. עיריית הרצליה, שני משרדי עורכי דין ושלושה עורכי דין חויבו לשלם לתובע ביחד ולחוד. פסק הדין הדגיש את חובת הזהירות המצופה מרשויות מנהליות ושלוחותיהן בהליכי גביית חובות, במיוחד כאשר מדובר בהתנהגות רשלנית ובנזק פוטנציאלי לאזרחים.