ת"א 54857-09-19

תקציר

התובע, בעל נכס, תבע את הנתבעת, חברת החשמל, על כך שנסוגה מהמשא ומתן להשכרת הנכס של התובעת בחוסר תום לב, וביקש פיצוי על הנזקים שנגרמו במהלך שנתיים של משא ומתן. המו"מ החל באוקטובר 2016 והסתיים בדצמבר 2017 כאשר הנתבעת הודיעה לתובעת כי היא אינה זקוקה עוד לנכס. התובע טען כי שני הצדדים ידעו והבינו כי חתימה על הסכם שכירות היא רק עניין של זמן. הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בכך שנסוגה מהמשא ומתן בפתאומיות ללא הצדקה סבירה וגרמה לתובע להוצאות ולהפסד דמי שכירות פוטנציאליים. הנתבעת טענה כי המשא ומתן היה אמיתי וכי היו לה סיבות מוצדקות לסגת, לרבות התנגדויות עובדים וחלופות אחרות למגורי עובדים. בית המשפט מצא כי הנתבע אכן ניהל משא ומתן עם התובע בחוסר תום לב בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים. הנתבעת נסוגה מהמשא ומתן באופן שרירותי ללא מתן הסבר סביר, והתנהלותה במהלך המו"מ ביססה אינטרס הסתמכות מובהק מצד התובע. עם זאת, בית המשפט דחה את מרבית הוצאותיו הנטענות של התובע כלא מוכחות או שאינן קשורות למשא ומתן. רק שכרה של עובדת שהקדישה את זמנה למשא ומתן, דמי ייעוץ מסוימים וסכום קטן עבור זמנו של מנכ"ל התובעת פוצו. הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 117,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. בית המשפט הדגיש כי התנהלותו חסרת תום הלב של הנתבעת אינה מצדיקה את הפיצוי הגבוה שדרש התובע, ועל כן התביעה התקבלה באופן חלקי בלבד. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.