ע"פ 3583/20

תקציר

במקרה דנן, דן בית המשפט בפרשנות המונח "דוד" במסגרת סעיף 351(ה) לחוק העונשין, העוסק בעבירות מין בקטינים המבוצעות על ידי בני משפחה. בית המשפט דחה את הפרשנות המרחיבה יותר שתכלול "דודים מתפקדים" – אלה שאין להם קשרי דם או נישואין לקורבן – כבני משפחה. בהחלטה הודגש כי על פי לשונו הברורה של החוק, בן משפחה חייב לקיים קשר דם או נישואין עם הקורבן. בית המשפט הדגיש את עקרון החוקיות, המחייב לפרש את הדין הפלילי בקפדנות ובהתאם למשמעותם הטבעית והרגילה, ולא להרחיב את ההגדרות כדי לתפוס תכלית חברתית רחבה יותר. גישה זו מבטיחה כי רק אנשים העונים על ההגדרות המשפטיות המפורשות צפויים להחמרת הענישה בגין עבירות שבוצעו בהקשר משפחתי. פסק הדין הסכים עם פסקי דין קודמים, וקבע כי הפרשנויות צריכות להתאים לכוונת המחוקק וללשונו, תוך שמירה על ודאות משפטית והגנה על זכויות הפרט מפני שיקול דעת מופרז של התביעה. לפיכך, המערער, שהיה נשוי בעבר לדודתו של הקורבן אך התגרש בעת ביצוע העבירה, לא יכול היה להיחשב כדוד. בית המשפט שינה את ההרשעה כך שתשקף עבירה פחותה, מעשה מגונה בקטין, במקום אישום חמור יותר של בן משפחה. ההחלטה כללה הקלה בעונש, הכרה באחריותו של המערער, חרטה וערעור על נסיבותיו האישיות.