ב"ל 32525-02-22

תקציר

התובעת בתיק זה טענה כי נדבקה בקורונה במהלך עבודתה, וביקשה שיכירו בה כמי שעברה תאונת עבודה. עם זאת, השופט פסק נגדה, וקבע כי היא לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת טענתה. על פי פסק הדין, טענת התובעת כי נדבקה בעבודה הייתה ספקולטיבית, והיא לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה. מועד ההדבקה לא נקבע בבירור, ודבריה של התובעת עצמה סתרו את טענתה כי נדבקה ביום 10.12.2020, בעת שהייתה בעבודה. יתר על כן, התובעת לא תמכה את טענותיה לגבי סביבת העבודה בראיות, ותשובות ההגנה לשאלון הצביעו על כך שההדבקה לא התרחשה במקום העבודה. עוד ציינה השופטת כי חוסר יכולתה של התובעת לזהות אדם מדבק ספציפי מבין עמיתיה לעבודה מערער את טענתה. בנוסף, ראוי לציין את הימנעותה של התובעת מלהזמין עדים כלשהם שיתמכו בטענתה, לרבות העובדים שהזכירה בתצהירה. גם ממצאי הדו"ח האפידמיולוגי לא תמכו בטענות התובע, והצביעו על היעדר חשיפה לחולים או למקומות ידועים. בסיכומו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי ראיות התובעת אינן מספיקות כדי לעמוד במאזן ההסתברויות הנדרש לתביעתה, ולכן התביעה נדחתה.