עע"מ 4784/19

תקציר

במקרה דנן, הוגש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לוד מרכז, אשר דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש מר גיא הרינג נגד רשות האכיפה והגבייה. הרינג, חייב בתיק הוצאה לפועל, טען כי הרשות טעתה בחישוב הריבית, ההוצאות ושכר הטרחה על סמך המועד שבו קיבל החייב הראשון התראה, ולא לפי המועד שבו עשה זאת. לטענתו, חישוב שגוי מערכתי זה השפיע על תיקים עם חייבים מרובים בשל נוהג הרשות להוציא הצהרה משותפת אחת ולא הצהרות נפרדות לכל חייב. עם זאת, בית המשפט קבע כי תביעתו של הרינג אינה זכאית לתביעה ייצוגית לפי התוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות, ובפרט סעיף 11, שעניינו גבייה שלא כדין על ידי רשות כמס, אגרה או תשלומי חובה אחרים. למרות הטלת ספק בתקפות עילתו של הרינג ובאי החוקיות הפוטנציאלית בגבייה, נקבע כי גביית הרשות אינה תשלומי חובה אלא כספים שנגבו עבור גורמים פרטיים המעורבים בתיקי הוצאה לפועל. לפיכך, אלה לא היו זכאים לפי סעיף 11, שכן הם לא נצברו לקופת הרשות אלא אפשרו העברות מחייבים לזכאים. בית המשפט קבע כי תובענה ייצוגית אינה יכולה להתנהל בעניינים שמחוץ לתחום התוספת השנייה, תוך שימת דגש על הליך שיפוטי יעיל והימנעות מהוצאות משפטיות מיותרות. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך של 15,000 ₪.