ע"א 1604/08

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את טענות הצדדים, יחד עם הראיות והאסמכתאות המצורפות. לאחר שמיעת הטיעונים שהוצגו על ידי באי כוחם, החליטו השופטים כי יש לקבל את הערעור. התיק סובב סביב בקשה להארכת אשראי שהגישה בייג'ינג לבנק הנתבע בשנת 1991 והתביעה שהוגשה לאחר מכן על ידי בייג'ינג בשנת 2007, שלטענת הבנק אסורה על פי חוק. עמדת הבנק היא כי תקופת ההתיישנות בת שבע השנים, כמפורט בחוק, חלפה. לטענת הבנק, עילת התביעה מקורה בנובמבר 1991 בעת מתן האשראי, מה שהפך את התביעה משנת 2007 לבלתי מועדית. בייג'ינג ניסתה לסתור את הגנת חוק ההתיישנות על ידי שימוש בסעיפים 7 ו-8 לחוק, הנוגעים להונאה ולהתיישנות שלא מרצון, בהתאמה. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענת המרמה של החברה לא הייתה מבוססת דיה. כתב התביעה של החברה נעדר את רמת הפירוט והספציפיות הנדרשת כדי לבסס לכאורה מקרה של הונאה נגד הבנק. בנוסף, חוסר יכולתם הנטען של מנהלי החברה לנהל את ענייני החברה בשל הגירתם מאיראן לארה"ב לא היווה סיבה מוצדקת להארכת תקופת ההתיישנות. בית המשפט הדגיש כי חברה, במיוחד כזו שיש לה רואה חשבון ודוחות מבוקרים, צריכה להיות מודעת להתנהלותה הכספית, לרבות הגדלת האשראי. זאת ועוד, גם כנגדם קמה החברה אי הגשת כתב תשובה להגנת ההתיישנות של הבנק, שכן מקובל לצפות כי התובעים יספקו תשובה אם ברצונם לערער על כתב ההגנה. לסיכום, הסכימו השופטים עם טענת ההתיישנות של הבנק וקבעו כי התביעה, שהוגשה מחוץ למגבלת הזמן שנקבעה, אינה תקפה. לפיכך התקבל הערעור, והתביעה שהגישה בייג'ינג נגד הבנק נדחתה. החברה חויבה לכסות את הוצאות המשפט של הבנק, בסך 50 אלף שקל, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. אם לא ישולם בתוך הזמן הנקוב, הסכום יצבור הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק. לבסוף הורה בית המשפט על החזרת הפיקדון הבנקאי והעברת הפיקדון הכספי של החברה לייצוג המשפטי של הבנק. פסק דין זה ניתן בהעדר מי מהצדדים והוא מיום 13.6.11.