עת"מ 38423-04-11

תקציר

העותרים טענו כי לא ניתן להפחית את סכום הפיצויים המגיעים להם על ידי התכנית לשיפור על בסיס תכניות שאירעו לאחר אישור תכנית המחלקה האמורה, אשר לכאורה לא הייתה רלוונטית לתביעה לפיצויים. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענת העותר פגומה. על פי החוק, הפגיעה נמדדת מהתכנית שגרמה לעבירה, שבמקרה זה הייתה תכנית ג'. החלטות השמאים, שלקחו בחשבון את השינויים התכנוניים, התבססו על תקדימים משפטיים קודמים ועל אופי תשלומי הפיצויים. מאחר שהעותרים לא תיקנו את תביעתם למרות שהיו מודעים להשלכות המשפטיות, מצא בית המשפט כי עתירתם משוללת כל יסוד. בנוסף, טענת העותרים כי מצבם הורע בשל תכנית המחלקה לא נתמכה בראיות כלשהן ואינה קשורה לתיקון שנעשה בתכנית המתקנת. עוד מצא בית המשפט כי תכליתן של תכנית המחלקה ותכנית ק', שבאה בעקבותיה, היו שונות, ולכן לא התרחש "קיזוז כפול". לבסוף, פסק הדין הקודם בעניין קהתי, בו ניסה העותר להשתמש כתקדים, נבדל ממקרה זה שכן הוא עסק בהוראה משפטית שונה ובשיקולים פרשניים. משכך, דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותר לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.