ת"ד 1523-05-12

תקציר

הנאשם הואשם בגרימת תאונת דרכים בכך שנהג ברשלנות, סטה מהכביש ופגע בהולך רגל. עם זאת, השופט מצא את הנאשם לא אשם בשל ספק סביר. השאלה המרכזית הייתה האם הנאשם סונוור מאורות רכב חולף, מה שגרם לו לאבד שליטה על רכבו. השופט מצא את טענת הנאשם כי הוא היה עיוור כאמינה, שכן היא נתמכה בעדותה של אשתו ונראתה סבירה בהתחשב בנסיבות. יתר על כן, השופט שקל את חוות דעתו של מומחה ההגנה ומצא כי הנאשם נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את התאונה, בהתחשב בזמן הקצר שעמד לרשותו לאחר שהתעוור. השופט ציין גם כמה מחדלי חקירה מצד המשטרה, ובהם אי שליחת בוחן לזירה, דבר שפגע ביכולתו של הנאשם להגן על עצמו. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי הנאשם הצליח להעלות ספק סביר באשר לגרסת התביעה לאירועים, המהווה עילה מספקת לזיכוי בתיקים פליליים. בנוסף, השופט בחן את סוגיית הפציעות של הולך הרגל, אך מצא כי התביעה לא הצליחה להוכיח בוודאות שהן נבעו מהתאונה. הנאשם זוכה מכל האישומים מחמת ספק סביר, גם אם נמצא אחראי לתאונה.