תמ"ש 13083/01

תקציר

פסק הדין מפרט את תשלומי המזונות שישלם הבעל לאישה לאחר פרידתם. לבני הזוג, שנישאו XXX והשתייכו לאמונה הקתולית, נולד בן משותף. הם הגיעו בעבר להסכם בנוגע למשמורת, הסדרי ראייה ומזונות ילדים. עם זאת, תביעת המזונות של האישה נותרה בלתי פתורה. מכיוון ששני הצדדים קתולים, הדין האישי שלהם, בהתאם לחוק לתיקון דיני משפחה, חל במקרה זה. על פי חוק המעמד האישי היווני-קתולי, מזונות מוגדרים ככל הצרכים לחיים בכבוד, כולל מזון, ביגוד, בריאות וחינוך. הבעל מחויב לשלם מזונות לאשתו בין אם הם חיים יחד ובין אם הם פרודים, אלא אם הפירוד הוא באשמתה הבלעדית של האישה. החוק קובע כי על הבעל לדאוג לצרכיה הכספיים של אשתו. גם אם שני הצדדים עניים, הבעל עדיין אחראי לתשלום מזונות, אם כי ניתן להתאים את הסכום בהתאם למצבם הכלכלי. בית המשפט מפנה במקרה זה לפסקי דין קודמים של כבוד השופטים דאוד ולוי, הקובעים כי הבעל אחראי להשלמת הכנסה של אשתו, במיוחד כאשר יש לה הכנסה זעומה משלה. הכנסתה של האישה, במקרה זה, היא 1,000 שקל בחודש מעבודה חלקית והטבות מהמדינה. בתוך כך, נקבעה הכנסתו או כושר השתכרותו של הבעל לפחות 5,500 ש"ח בחודש. הבעל לא הוכיח די הצורך כי עזיבת אשתו הייתה באשמתה בלבד, ולכן הוא חייב בתשלום מזונות. בית הדין פוסק כי על הבעל לשלם 1,000 ₪ לחודש כמזונות משלימים לאישה, בנוסף לקצבת הבטחת הכנסה. סכום זה ישולם ב-10 בכל חודש, החל מה-10 בינואר 2008. כמו כן, על הבעל לשלם את חוב מזונות העבר, עד למועד פסק הדין, בתשלומים חודשיים של 500 ₪. עד שבית הדין הכנסייתי יכריע בשאלת הפירוד או האשמה, תעמוד חובת המזונות על כנה. לבסוף, הבעל אחראי להוצאותיה המשפטיות של האישה, המוערכות בכ-4,000 ₪, כולל מע"מ. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 27.4.2009.